"אני חושב שמדינת ישראל נמצאת בנקודת פיתול בהיסטוריה שלה כמדינה", מתנסח חן. "האם מקבלי ההחלטות הנוכחיים הם מי שאנחנו רוצים שיהיו המצפן המוסרי שלנו? אתה שומע את השרה אורית סטרוק אומרת ‘לא יצאנו למלחמה בשביל להשיב חטופים’, אז מה כבר יש להוסיף? היא מייצגת את אחת הגישות. גישה אחרת טוענת שהחטופים הם הדבר שמאחד אותנו כיהודים. כך או כך, יש לתחקר את האירוע הזה ולוודא שהוא לא יחזור. למשפחות החטופים, למשפחות החללים ולפצועים מגיעות תשובות. אני לא רוצה לשמוע קונספירציות שרצות ברשתות החברתיות".
"אני רוצה לדעת למה ואיך קרה מה שקרה ב־7 באוקטובר. הבן שלי היה בנחל עוז בפקודה של מדינת ישראל, ויש לי המון שאלות שאין להן תשובות. מגיעות לי תשובות. אם הייתי יכול, הייתי גורם לכך שהדיון שהיה בכנסת על הקמת ועדת החקירה היה מתבצע בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, שם קבורים גיבורים שהקריבו את ההקרבה הגדולה ביותר, ובנוכחות משפחותיהם של החללים. אם זה היה קורה, אני משוכנע שהייתה מתקבלת החלטה אחרת לגבי ועדת החקירה. כמובן, זו צריכה להיות אך ורק ועדת חקירה ממלכתית", הוסיף.
כמה עתיד היה לו
לאחר שקיבל את ההודעה על החזרת בנו לקבורה בישראל, רובי חן קיבל שיחת טלפון מראש הממשלה בנימין נתניהו. "אמרתי לו שחייבת להיות ועדת חקירה ממלכתית, והוא ענה שבשביל זה צריך ‘הסכמה רחבה’ של העם", הוא מספר. "אין סקר שבו לא תראה שרוב האזרחים טוענים שנדרשת ועדת חקירה ממלכתית. יש הסכמה רחבה, אבל ראש הממשלה והשרים לא רוצים להכיר בכך. עובדה, במשך שנתיים הם לא הסכימו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני מבין שחלק מהנחקרים, גם בדרג המדיני, לא רוצה להיחקר, אז הם ימציאו איזו ועדה שלא יהיה לה המנדט לחקור אותם. אבל אני חושב שזה לא יעזור להם. העם יחליט בסופו של דבר כי העם הוא זה שהחזיר את החטופים והוא זה שגם יקים את ועדת החקירה הממלכתית".
חן ממשיך ומפרט: "לא יכול להיות שהרמטכ"ל לא הכין את הצבא ליום כזה. לא יכול להיות שראש השב"כ הופתע ולא היה לו את המודיעין המתאים כדי לתת את ההתרעה. לא יכול להיות שחיל האוויר לא הגיע לעוטף כדי לתת עזרה לבן שלי, ששעתיים נלחם ולא קיבל גיבוי. משם נעבור לדרג המדיני. איך יכול להיות שעם כמות הכסף שעברה שם, הם לא חשבו שבונים בעזה מכונות מלחמה? ל־2,000 משפחות שכולות מגיעה תשובה, וגם לעשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש".
"השנתיים וקצת שחלפו מאז 7 באוקטובר ועד שאיתי שב למנוחת עולמים היו כמו יום אחד ארוך ומתמשך", מתאר רובי חן. "יום מסויט, שאין בו שקט, אלא רק משימה אחת ברורה: להחזיר את איתי הביתה. כשקיבלנו במרץ 2024 את ההודעה שאיתי אינו בין החיים, הודעתי שאנחנו לא מוכנים לשבת שבעה עד שמשימת החזרתו הביתה תושלם".
לפעול בכל הכלים
כבר בימים הראשונים של המלחמה הבין חן, יליד ניו יורק, שכדי להצליח בהחזרת בנו עליו לפנות גם לסיוע הממשל האמריקאי, שכן איתי היה גם אזרח ארצות הברית. "היתרון שלי הוא שאני בא מעולם העסקים, והשתמשתי בכלים האסטרטגיים שיש לי כדי לנהל את המאבק הזה בתוך האסון הנורא", הוא מסביר. "בדומה להרבה משפחות חטופים, ניסיתי למצוא את המקום הייחודי שבו אני יכול להשפיע. ריכזתי בארצות הברית את משפחות החטופים בעלי האזרחות האמריקאית, והבנתי שיחד יש לנו כוח לפתוח את הדלת שם".
"איתי שוכב במנוחת עולמים לצד שני גיבורים, שני אנשים שכל המהות שלהם הייתה להגן על המדינה", אומר חן. "עכשיו, כשאיתי חזר, נוכל להתפנות ולחשוב מה אפשר לעשות עם המילים האלה, ‘מורשת’ ו’הנצחה’, אבל לפני כן עלינו להמשיך לדרוש ועדת חקירה ממלכתית, ובראש ובראשונה להיאבק על השבתם של שלושת החטופים החללים שעדיין בשבי חמאס: החטוף האחרון מבארי, דרור אור, לוחם היס"ם רס"ר רן גואילי והאזרח התאילנדי סותטיסאק רינטלאק. רק אחרי ששלושתם יחזרו נוכל לומר שסיימנו את מלחמת 7 באוקטובר".
התרעות פיקוד העורף