יוצרים בתחומים מגוונים, בהם מוזיקה, תיאטרון, אמנות פלסטית, אנימציה, וידיאו וכתיבה, יכולים לממש ב"כנפיים" את אמנותם, להציג אותה ולהיעזר בה ככלי המקדם תהליך של ביטוי אמנותי להתמודדות. הפעילות תורמת גם להתפתחות מקצועית ואישית, לרכישת מיומנויות ולהשתלבות בתעסוקה ובקהילה. סביבת העבודה המקצועית בארגון מובנית, יומיומית, והיא מתמקדת בפיתוח היצירתיות וברכישת כלים מעשיים בהתאם למטרותיהם המקצועיות והאישיות של כל אמן ואמנית. תוצרי העבודה בסטודיו כוללים תיקי עבודות, תערוכות, כתבי יד, מופעים והצגות.
אחד מכל שלושה ישראלים מתמודד עם אתגרים נפשיים. אנשי “כנפיים – בזכות האמנות" אומרים שהפער בין השכיחות הגבוהה של העניין ובין היקף השיח על התמודדות נפש הוביל אותם ליזום ב־2021 את שבוע המודעות לבריאות הנפש בישראל, סביב יום בריאות הנפש העולמי, המצוין ב־10 בדצמבר, כפלטפורמה ליצירת שינוי חברתי.
במסגרת אירועי שבוע המודעות לבריאות הנפש, שייפתח מחר, ינצח שטיין על סדרת מופעים מיוחדת עם הרכבי האמנים המתמודדים שהוא מלווה ומפיק מוזיקלית.
שטיין (57), נשוי ואב לבת עשר, הוא מוזיקאי ואיש סאונד, שמנהל את תחום המוזיקה ב"כנפיים – בזכות האמנות". החיבור האישי שלו למוזיקה, הוא מספר, נולד בילדות. “אבי מוזיקאי, הוא מנגן על הרבה כלים והוא מוביל עד היום את תזמורת ריקודי העם באזור הקיבוץ שבו גדלתי, רמת השופט. התחלתי ללמוד גיטרה בגיל 13. בהתחלה אבי לימד אותי, אחר כך הלכתי למורה שלימד אותי לנגן בגיטרה קלאסית וניגנתי יצירות. אחרי הצבא הלכתי ללמוד ב'רימון', ואחרי שנה של ג’אז ברחתי מהמוזיקה הזאת, לא הצלחתי להשתלט על הפורמט", הוא מסביר בחיוך.
סיבוב בעולם הוביל את שטיין להפקות סאונד שאהב, ובהמשך ללימודי סאונד. הוא פתח עם חבר חדר חזרות וחדר הקלטות, הפיק לעצמו אלבום אלקטרוני (“האלבום הזה היה חלק מתקופה של מסיבות וסמים בחיי"), עשה רמיקס לשרית חדד לאירוויזיון ואחרי שלוש שנים הרגיש תקוע ונסע לארצות הברית. “התנתקתי ממוזיקה לשנה בערך, לא היה לי רצון לעסוק בזה", הוא מספר. “רציתי לראות איך אני בלי הדבר הזה, אם אני מסוגל לחיות בלי המוזיקה, כדי להבין את המקום שלה בחיי. זו הייתה שנה של לונג דיסטנס ריליישנשיפ עם המוזיקה".
בעקבות השנה הזאת החליט לצאת – באיחור – לטיול הגדול של אחרי הצבא במזרח. שטיין התאהב בנפאל, המשיך לתאילנד ומצא את עצמו, בהמלצת חבר, בסדנת ויפאסנה בת חודש. “אחרי 12 ימים חוויתי פחד נורא, בעוצמות שלא הכרתי", הוא משחזר.
“בדיעבד הבנתי שזה היה התקף חרדה, אבל בזמן אמת פשוט פחדתי נורא. משהו שם הדהד לי את השאלה, ‘וואלה, אני שייך לדבר הזה? אולי גם אני מתמודד נפש?’. היו לי לפני כן כל מיני חוויות עם סמים, אבל כלום לא השתווה למה שעברתי שם במנזר. ניגשתי למורה והודעתי שאני עוזב. הוא, בתגובה, שכנע אותי להישאר, ובסוף נשארתי עוד שבוע אקסטרה. הפחד התמתן. למדתי, בעזרת המדיטציה, לעבוד עם זה, להתמודד עם זה. אחר כך נסעתי לאיים, פגשתי על החוף שני צרפתים שעסקו בתיפוף אפריקאי, השגתי איזה תוף מצ’וקמק, ובכל ערב הייתי מנגן איתם. זו הייתה חוויה מדהימה שנמשכה ארבעה חודשים, וחיברה אותי מחדש למוזיקה".
שטיין חזר לארץ מבולבל, נרשם לסדנת תיפוף אפריקאי, ועם הזמן חזר לאהובתו הוותיקה, הגיטרה. הוא התפרנס באותם ימים מעריכת סאונד לתוכניות טלוויזיה, עד שהכיר את המוזיקאי דודי לוי והחל לעבוד איתו: “עבדנו יחד באולפן ההקלטות שלו, ודרכו הכרתי הרבה אמנים. הקמנו את ‘התזמורת הקטנה’, ובכל פעם אירחנו זמר או זמרת ששרו עם דודי – אהובה עוזרי, ערן צור ואחרים. דודי הוא מורה רציני, והוא טוטאלי במוזיקה. העובדה שהוא ראה בי מוזיקאי נתנה לי אישור שזה בסדר, שאני באמת שייך למוזיקה, שזה המקום שלי".
מצויד באישור הלא־רשמי שקיבל מאחד המוזיקאים הבולטים בארץ, הגיע שטיין לעבודה ב"כנפיים". “באתי לראות את המקום בחשש גדול", הוא מודה. “ציפיתי לראות אנשים שלא אוכל לתקשר איתם. בסוף, גם אני כנראה סוחב את הסטיגמה. אבל נשאבתי מיד, הרגשתי חיבור חזק למקום הזה, הרגשתי שאני מבין מה לעשות, שיש לי מקום. תוך חודשיים הייתי לגמרי בתוך העשייה, צללתי פנימה. התקופה הראשונה שלי ב’כנפיים’ הייתה עבורי ממש תקופה של ריפוי".
למרות זאת, הוא מספר בגאווה, אחד ההרכבים שהוא מוביל ב"כנפיים", “סטיית תקן", הוציא אלבום רוק אחד של שירים מקוריים ואלבום נוסף, של קאברים, “פרויקט יונה וולך". לאורך השנים ב"כנפיים" הפיק שטיין מוזיקלית שיתופי פעולה עם דודי לוי, אלון עדר, אילן וירצברג ואחרים, והרים מופעים במועדון הבארבי שבהם השתתפו, לצד אנשי “כנפיים", טיפקס, אתניקס, אפרת גוש, שרון חזיז ועוד.
לא תמיד זה מצליח. “לפני כמה שנים הבאתי להם טקסטים של זלדה, שאני מחובר אליה מאוד", אומר שטיין. "קיוויתי שנעשה פרויקט זלדה, אבל זה לא תפס אותם. הלחנתי כמה לחנים ונוצר לי פרויקט של שישה שירים, ואני מקווה שהוא יצא בהמשך, בהפקה שלי".
“בתקופה שבה פצעי המלחמה עוד מהדהדים בנפש הישראלית, ושיעור המתמודדים הולך וגדל, שבוע המודעות לבריאות הנפש מקבל משמעות עמוקה מתמיד", אומרת מורן עידו, מנהלת מקצועית ב"כנפיים". “אנחנו פועלים מתוך אמונה בכוחן של האמנות והיצירה לגעת בכל אדם, לאפשר ביטוי אישי, לחזק תחושת שייכות וליצור מרחב בטוח ומשמעותי לכל מי שנושא תשוקה ליצירה וזקוק לה כדי לשוב לתפקוד, לקשר ולחיים מלאים".
התרעות פיקוד העורף