אנשי המקצוע מדווחים על עלייה חדה בהתנהגויות אלימות, חוסר ויסות רגשי, חרדות קשות ופגיעה ביכולת הבסיסית של ילדים להתמודד עם גבולות, תסכול ואי-ודאות.
גבע מתארת תופעה שמחריפה בחודשים האחרונים: ילדים בגילאי יסודי שמגיעים לכפרי הילדים ונושאים על גבם עומס רגשי ונפשי כבד מאי פעם, הבא לידי ביטוי בחרדות, התפרצויות זעם, ונדליזם ואף אלימות פיזית. "אלו ילדים שחוו טראומה לאומית ורצף של חוסר יציבות, וההתנהגות שלהם היא סימפטום למצוקה עמוקה, לא בעיית משמעת", היא מדגישה.
לדבריה, השינוי אינו נקודתי אלא מצטבר, ונובע משילוב של כמה גורמים: "לא רק הקורונה והמלחמה - כמובן שזה משהו שמאוד שינה את הפרופיל של הילדים - אלא גם מצבם של המשפחות שלהם, שהפך קשה ומורכב יותר".
הרקע: מצבן של משפחות קשות יום הורע במלחמה
ההחמרה בהתנהגות הילדים אינה מתרחשת בוואקום. מצבן של משפחות רבות הורע בשנות המלחמה - כלכלית, נפשית ורגשית. חוסר היציבות בבית, לצד מציאות לאומית מתוחה וחשיפה בלתי פוסקת לחדשות ולרשתות החברתיות, יוצרים עומס רגשי שילדים צעירים פשוט אינם מסוגלים להכיל.
מירב מספרת על ילדים שעברו טראומה ישירה באירועי השבעה באוקטובר, בהם רצח של בן משפחה וחשיפה למראות קשים: "ההתפרצויות שלהם מאוד אלימות וקשות. יש זריקות של חפצים כלפי אנשי צוות, אלימות כלפי ילדים אחרים. למשל, ילד שמחפש לריב עם ילדים, מחפש לאתגר אותם, לראות מי יבוא איתו לקצה. זה משהו שלא ראינו בו לפני כן".
בחודשים האחרונים פועלים ב-"כפרי ילדים אס או אס" להתאים את המסגרות למציאות החדשה באמצעות הכשרות ייעודיות לצוותים בתחום הטראומה, סדנאות חוסן, חיזוק תחושת הביטחון של הילדים, בניית מרחבים בטוחים יותר, ופיתוח כלים חדשים עבור צוותי ההדרכה - להתמודדות עם אלימות והתפרצויות.
במקביל, נעשית עבודה לצמצום החשיפה של ילדים צעירים לתכנים אלימים ברשתות החברתיות ובתקשורת, מתוך הבנה שהעומס החזותי והרגשי מחריף את מצבם.
גבע קוראת למדינה לא להתעלם ולהקים מסגרות מותאמות יותר למצבם הרגשי המורכב של ילדים אלו, ושל ילדים רבים נוספים, שטראומת השנים האחרונות הולכת איתם ביתר שאת - לפני שיהיה מאוחר מדי עבורם ועבור החברה כולה: "הילדים האלה הם דור העתיד של ישראל. אם לא ניתן להם היום טיפול, יציבות וביטחון, הם עלולים לגדול להיות מבוגרים פגועים ופחות מתפקדים, והמחיר החברתי יהיה כבד".
התרעות פיקוד העורף