המחקר גם מראה כי לא כל תמיכה פועלת באותה מידה בכל מצב. ההשפעה המגנה של תמיכת היחידה הצבאית נמצאה יעילה בעיקר בקרב אבות שחוו רמות נמוכות עד בינוניות של חשיפה קרבית. כאשר רמת החשיפה עלתה, השפעת התמיכה הצבאית נחלשה משמעותית. לעומת זאת, שביעות רצון זוגית התגלתה כגורם מגן יציב במיוחד, ובפרט בקרב אבות עם יכולת נמוכה יותר של הערכה קוגניטיבית מחדש, כלומר קושי לפרש מחדש מצבי לחץ באופן מווסת רגשית.
המשמעות העולה מן המחקר היא כי החוסן ההורי של אבות במציאות צבאית אינו נשען רק על משאבים אישיים או על לכידות צבאית, אלא במידה רבה על איכות הקשר הזוגי והיכולת לנהל שיח רגשי פתוח בבית. ד"ר בן יעקב מסביר: "הממצאים שלנו מראים שדווקא התדמית של הלוחם הקשוח ששומר הכול בפנים היא זו שפוגעת ביכולת שלו לחזור הביתה ולהיות אבא נוכח וקרוב. ראינו שברגעי משבר החברים לנשק חשובים מאוד, אבל הזוגיות בבית היא העוגן האמיתי. המסר לאבות ולבנות הזוג הוא ששיח רגשי פתוח ותמיכה הדדית הם לא מותרות, אלא כלי הישרדותי לשמירה על המשפחה בזמן מלחמה".
החוקרים מדגישים כי יש צורך בפיתוח התערבויות ייעודיות לאבות משרתים, שיחזקו ויסות רגשי גמיש, יפחיתו דיכוי רגשי ויתמכו במערכות היחסים הזוגיות, כחלק מתפיסה רחבה של חוסן משפחתי בסביבה צבאית מתמשכת.
התרעות פיקוד העורף