לפי הקואליציה, החוק עוסק אך ורק בניצול מסחרי של הים, ללא כל תנאי סביבתי מחייב. הסוגיות הסביבתיות נדחות, אם בכלל, לשטר זיכיון עתידי, שייקבע על ידי משרד האוצר - ללא כל הבטחה שיכלול תנאים סביבתיים מחייבים, או שיגדיר את תוכנם. בכך, מתעלם החוק מהמשבר הסביבתי החמור שים המלח מצוי בו ומהאינטרס הציבורי המובהק בהצלה ושיקום ים המלח.
"מבלי טיפול במפגעים הסביבתיים והאקולוגיים, מבלי להקצות כספים משמעותיים ולהבטיח את האטת ירידת המפלס וייצובו - הרי שהצעת החוק, גוזרת את גזר דינו של ים המלח - לחיסול", נכתב בהערות ארגוני הסביבה.
להערות הקואליציה, מצטרפת גם עמדה חדשה וחריגה, של האקדמיה הישראלית, שהוגשה אף היא לאתר התזכירים הממשלתי, עליה חתומים 58 פרופסורים וד"ר, מ - 9 מוסדות אקדמיים מובילים: אוניברסיטת בן גוריון בנגב, אוניברסיטת בר אילן, מכון ויצמן, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, האוניברסיטה העברית האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת תל אביב.
המדענים, בהם מומחים מתחומי הסביבה, האקלים, ההידרולוגיה והגיאולוגיה, מזהירים מפני הכשלים הקריטיים בחוק ומההתעלמות ממידע מדעי עדכני.
במכתבם, כותבים המדענים: "ים המלח, הוא מערכת טבע ייחודית, בקנה מידה בינלאומי ובעל משמעות כלכלית, תרבותית וערכית, למדינת ישראל ולעולם כולו, המצוי מזה עשורים, בתהליך מתמשך של הידרדרות סביבתית, גיאופיזית ונופית".
"לזיכיון החדש, שיינתן לתקופה ארוכה, תהיה השפעה מכרעת על עתידו של האזור. חוק זיכיון חדש, אינו יכול להסתפק בהסדרה תפעולית - כלכלית, חוק מסוג זה, נדרש לצאת מנקודת מוצא אסטרטגית ארוכת טווח, הרואה בים המלח משאב טבע ציבורי ייחודי, פגיע ובעל חשיבות לאומית ובינלאומית", עוד הוסיפו המדענים.
לטענת הקואליציה, עיקרי הכשלים בחוק הזיכיון החדש, הם:
דרישות הקואליציה מהחוק החדש:
מהקואליציה נמסר: "מאז 1961, משרד האוצר מנהל את ים המלח - ואת התוצאות המחרידות ניתן לראות בשטח: בולענים, חופים לא נגישים, מפלס שיורד במטר ורבע בשנה, ומפגעים סביבתיים חמורים. כבר איבדנו 40% מים המלח, וזוהי ההזדמנות האחרונה לשנות כיוון. כדי להבטיח את שמירתו למען הדורות הבאים, חייבים להתייחס אליו בחוק, כפי שראוי לפלא טבע שאין לו תחליף, ולא ככספומט של המדינה".
התרעות פיקוד העורף