"החוויות הללו שאותן אני שומע חדשות לבקרים היוו אחת העילות המרכזיות לכך שנטשתי את הזירה המפנקת והיוקרתית של שדה ההייטק, לטובת ההוראה התיכונית. לאחר 14 שנים אני יכול לומר שגם המתמטיקה ברמה המאתגרת ביותר של חמש יחידות, אינה חייבת להיות זירה של סבל ותעוקה. אפשר גם אחרת. המקצוע יהיה עדין קשה ומאתגר, אבל יוכל גם לייצר חוויה אינטלקטואלית כבירה, מספקת, מרגשת ומלהיבה לתלמידים", הוא מזכיר.
אז מה השתנה, כיצד ניתן לעשות זאת, ולא רק ברמות הגבוהות של חמש יחידות? מה יכול להביא את תלמידי י"א ו- י"ב, שהתמודדו השבוע עם בחינת הבגרות במתמטיקה לחוויה אחרת? "הלימוד וההוראה בעידן המודרני מספקים לנו כלים עשירים מאד, הן בכיתה והן בלמידה העצמאית. המודל על פיו ההוראה נעשית באמצעות מורה-עומד-מדבר, משתנה בהדרגה", אומר דביר.
הוא ממשיך: "מתמטיקה ניתן ללמוד כיום בסביבות מתוקשבות באופן עצמאי דרך עולם עשיר ומרתק של יישומונים ייעודיים המאפשרים חקירה מתמטית ולימוד דרך התנסות. גם בזירה הכיתתית ניתן להפעיל מודל אחר ואחת האפשרויות החדשניות היא לימוד במודל של 'כיתה חושבת' - Thinking Classroom המציע גישה שבמרכזה חקירת משימות מתמטיות של התלמידים בקבוצה קטנה, בהנחייתו של המורה".
דביר מסביר כי מדובר במעבר מלמידה המתבססת על שינון וחיקוי פסיבי והוראה אל מול מורה מרצה, ללמידה שעיקרה פעילות אקטיבית וחשיבת-חקר פעילה של תלמידים במהלך השיעור, כאשר המורה בעיקר מנחה ומתווך. "גישה זו מיושמת כיום במספר מצומצם של בתי ספר ברחבי הארץ, בהם הגימנסיה העברית 'הרצליה' בתל אביב, אך המודל הולך ומתפשט".
והחוויה, מה עם החוויה? "בכיתות שלי, כאשר בפתיחת השיעור אני מספר שבשיעור זה לא תהיה כיתה חושבת, היינו, הפעם נלמד כפי שלמדנו וכפי שלומדים את מרבית המקצועות האחרים, פורצות מייד קריאות האכזבה. או, כפי ששואלים מביני דבר בהוראה לאחר שצפו ולו בשיעור אחד של כיתה חושבת - איך אפשר בכלל ללמד אחרת?".
התרעות פיקוד העורף