"במשבר הזה לא מצאנו מנוחה לנפש, והדבר היחיד שעשה לנו טוב היה התנדבות. זה פשוט הדביק אותנו זו לזו ועזר לנו לשרוד את התקופה. כשמאור הגיעה לגיל בת מצווה נסענו לאפריקה כדי להתנדב יחד במחנות פליטים, ועד היום אנחנו מתנדבות. לאחרונה רשמנו סימן מסחרי למושג 'Voluntheraphy', היכולת להתרפא באמצעות התנדבות. זו שיטה שפיתחנו, ובעזרתה, כשמגיע אלינו מישהו ומספר שרע לו, אנחנו לוקחות אותו להתנדב עם אחרים כדי לעבור תהליך תרפויטי".
"אנחנו משפחה שמאוד אוהבת בעלי חיים, כלבים וחתולים", פודים מספרת. "הבת שלנו, ג'ני, לחצה מגיל מאוד צעיר שנתנדב בעמותה של בעלי חיים. כשהיא הגיעה לגיל 12 הלכנו לעמותת 'SOS חיות' כדי להתנדב. הקורונה בדיוק התחילה, וכיוון שעבדנו מהבית, יכולנו להתנדב".
"בתחילת המלחמה, בשיתוף פעולה עם מקום העבודה שלי, לקחנו כמה מבעלי החיים והבאנו אותם למלונות מפונים כדי שהילדים ישחקו איתם. זה מאוד עזר לראות את החיוכים של הילדים אחרי 7 באוקטובר".
כולנו מגויסים
"אני מתנדב במשטרה, בסיור ובבילוש, ואשתי ענבל, שהיא מורה ובעבר הייתה מאפרת מקצועית, מאפרת בהתנדבות נשים חולות ונשים שאין להן אפשרות לממן איפור. הילדות שלנו נוי ותהל אוספות פרטי לבוש, צעצועים ומוצרים, מוכרות אותם ותורמות את הכסף לנזקקים. הן גם מתנדבות עם בעלי חיים ונותנות שיעורי קוסמות לילדים שידם אינה משגת".
"מעבר לעובדה שכל אחד מאיתנו עוסק בהתנדבות בנפרד, אנחנו פעילים בהתנדבויות משותפות. לדוגמה, מרימים אירועים כדי לשמח אנשים שאין להם. אשתי מאפרת, אני מסייע בהכנת המזון לאירוע והבנות שלנו משתתפות בהכנות ובהזמנת אנשים. ההתנדבות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, חלק מההווי המשפחתי. אנחנו מתאגדים להתנדב איפה שרק אפשר".
אבל עיקר ההתנדבות המשפחתית של משפחת כנרי בשנים האחרונות היא עבור משפחות מיוחדות. "לפני כמה שנים, כשגילינו שנוי, בתנו הבכורה, מאובחנת על הספקטרום האוטיסטי, האדמה נשמטה מתחת לרגליי ולא ידעתי מה לעשות", כנרי משתף.
"פתחתי קבוצת וואטסאפ למשפחות מיוחדות, שמתמודדות עם סיטואציות דומות לשלנו. זה התגלגל, וכיום אנחנו מנהלים מערך התנדבות שמסייע לכאלף משפחות מיוחדות בעיר יבנה. פתחנו המון חוגים ופעילויות. כל המשפחה בתוך ההתנדבות הזו".
"הקמנו, בשיתוף חברת הייטק, מעבדה אנושית של תיכוניסטים שמבינים במחשבים. הם מתקנים ומשמישים מחשבים ישנים שלאנשים לא היה שימוש בהם, ואנחנו מוסרים אותם לאנשים שזקוקים להם", מספרת פלאח־יעקב.
"הילדים שלי היו בתחילת המיזם בני 11 והיו באים איתי להתנדבות, עד שגם הם התחילו להשתתף בה. הם אוספים תרומות מאנשים, עושים רישומים של התרומות שקיבלנו וגם של המשפחות שזקוקות למחשב, יוצרים קשר עם המשפחות כשהמחשבים מוכנים ומלווים את כל התהליך. אורי־יאיר, שהוא נער מאוד טכנולוגי, למד די מהר איך לקחת ולבנות סטים של מסך, מחשב, עכבר ומקלדת. הוא יותר על הצד הטכני, ושי־לי נמצאת יותר בקשר עם המשפחות והתורמים".
לדברי פלאח־יעקב, ההתנדבות המשותפת מחזקת את הקשר בין בני המשפחה. "כולנו מגויסים למען המטרה הזו, ואני חושבת שזה איחד אותנו כמשפחה כי אנחנו כל היום סביב זה", היא מתארת.
"זה מלווה אותנו גם בארוחות שישי ובזמן הישיבה בסלון, וכשהילדים פוגשים את החברים שלהם הם שואלים אם יש להם עכבר מקולקל או לא בשימוש, למסירה. כולנו בתוך זה במחשבה שלנו, זה סוג של גיבוש משפחתי. מבחינתי, זו גם דוגמה אישית לילדים. היה חשוב לי ללמד אותם עד כמה נתינה היא חשובה ואיך אפשר לסייע לאחר גם בדברים הקטנים".
התרעות פיקוד העורף