לנגלבן מתאר מציאות יומית בלתי אפשרית: "בגלל הירי הבלתי פוסק, היום והלילה מתחברים אצלנו. אין שגרה לילדים, וכשאין שגרה לילדים אין גם שגרה להורים. התושבים בסטרס בלתי נגמר, בלחץ מתמשך. אנחנו לא מסתכלים על זה כעל מערכה של ארבעה שבועות אלא כעל מערכה של שנתיים וחצי, מאז 7 באוקטובר.
"ככל שעובר הזמן נערמים יותר ויותר קשיים, כשהקושי המהותי ביותר הוא סביב הילדים והנוער, החוסן הנפשי שלהם, פערי הלימוד המשמעותיים שנוצרו, ההידרדרות בלימודים וכל מה שנלווה לכך. עוד פגיעה משמעותית קיימת בבעלי העסקים, אנשים שפותחים את העסק וסוגרים אותו בכל פעם, וגם נאבקים במחסור בעובדים. אנחנו נמצאים במאבק רציף".
פספוס ענק
לנגלבן (51), תושב כפר סאלד, נכנס לתפקידו לפני שנה, כשהפסקת האש הייתה בעיצומה, וקיבל עליו את האתגר לשקם את הגליל העליון ולהחזיר את החיים שם למסלולם. "נכנסתי לתפקיד בדיוק כשהתושבים המפונים החלו לחזור, ובמשך כל הזמן ידענו שצה"ל פועל בלבנון", הוא אומר.
"למרות הפסקת האש, לא היה רגע שבו צה"ל לא פעל, ולכן הבנו שחיזבאללה מתעצם, אבל ידענו שצה"ל פה ושהמצב הביטחוני הרבה יותר טוב ממה שהיה. עכשיו לא הופתענו מהעוצמה שבה מתנהלת המערכה בצפון, אבל הופתענו מזה שמדינת ישראל לא מספיק מבינה את הצורך הישיר בתמיכה בתושבי הצפון. גם אם התושבים לא מפונים מבתיהם, זה לא מבטל את הצורך לתמוך בהם בצורה ישירה, כשהם נמצאים ביישובים שחוטפים ירי בלתי פוסק.
"זה שפינית אותם מבתיהם אז ושילמת להם פיצויים על כך, לא אומר שאם אתה לא מפנה אותם עכשיו לא תצטרך לשלם להם. אנחנו מרגישים שמדינת ישראל לא מתייחסת לאוכלוסיית הצפון בפוקוס הנכון, ולא מעלה על נס אנשים שבאמת עושים את המעשה הציוני וגרים ביישובי הגליל העליון".
"אם היה היום מיגון ביישובים צמודי גדר, הנפש של התושבים הייתה שונה לגמרי וכך גם תחושת הביטחון שלהם. אני יודע את זה כי אני רואה שיש מעט מאוד מיגון חדש שהצלחנו לבנות, ולמי שכן הצלחנו לתת מיגון, כל התחושה שלו השתנתה".
"מדינת ישראל לא עושה מספיק עבור הגליל המזרחי, האזור של אביחי. הצעקה של אביחי הייתה מוצדקת וטוב מאוד שהיא נעשתה. לא משנה אם אני צועק את זה או לא, אני חד-משמעית מאוכזב מאוד מהממשלה. אני לא מרגיש שהיא נמצאת באירוע הזה, של מה שקורה בצפון. גם אם אתה צועק על הממשלה הזו כבר שנתיים וחצי – אתה מקבל אפתיה.
"יש תחושה לא נעימה מהממשלה. זה לא שאנחנו לא עובדים עם הממשלה. אנחנו עובדים איתה ובוודאי לא מחרימים אותה, זו בכל זאת הממשלה שלנו, והיא זו שצריכה להביא לנו את הכסף. אני לא יכול לומר שהמדינה עשתה אפס, היא כן עשתה משהו, אבל אני מרגיש שיש פספוס ענק בכל מה שקורה בצפון".
הרוב רוצה להישאר
לנגלבן אומר שהממשלה צריכה קודם כל למגן את כל קו העימות, "עכשיו, לא בעתיד. מה שהיא פספסה זה מיגון יישובים צמודי גדר, ואת מי שהיא לא מיגנה היא אפילו לא טורחת לפנות. הממשלה מתעלמת מהתושבים האלה. דבר נוסף, היא צריכה להעביר את הכספים שהיא הבטיחה למועצות השונות בצפון, וכרגע היא נמנעת מזה.
"בניגוד לקק"ל, שנתנו לנו כסף כדי להוציא את התושבים להפוגות כדי שינשמו קצת, התחושה היא שממשלת ישראל מעדיפה לשמור לעצמה את הכסף, ואחרי המלחמה לקחת אותו לעדיפויות שלה, ולא לעדיפויות הלאומיות, כפי שאנחנו מבינים אותן. עוד נושא הוא הבריאות: הממשלה צריכה לדאוג למערכת בריאות שתפעל פה 24/7 ולא לתת לתושבים להתרוצץ מרחקים ארוכים כדי להגיע לקופת חולים".
"היא עשתה את זה יפה אחרי ‘'חרבות ברזל' ושיפצה כבישים בצפון, כי היא רצתה לעשות את זה. אבל מה עם הפרט, עם התושבים עצמם? לא יכול להיות, למשל, שמשרד החינוך מתייחס לבגרויות של ילדים בקו העימות באופן שווה לבגרויות של ילדים באזור המרכז. אנחנו מרגישים שקופים. אין דרך אחרת להגיד את זה".
לסיום בוחר לנגלבן לחדד את נושא העסקים באזור הצפון, שלדבריו "זקוקים לחמצן". "מדינת ישראל חייבת לשנות את הכללים שהיא פעלה לפיהם עד היום בשיקום הצפון", לנגלבן קובע. "היא חייבת לתת עדיפויות אמת לכלכלה פה. היא לא יכולה להשתמש בכלים הרגילים שהיא משתמשת בהם כי הם לא משנים את כללי המשחק. לא נותנים לחברות ולתעשייה בצפון להרוויח יותר. הממשלה חייבת להחזיר את האמון של התושבים, וזה צריך לקרות עכשיו, עוד לפני פסח".
התרעות פיקוד העורף