לפי דיווח שפורסם ב-Vision Times, עשרות אלפי פועלי בניין סינים המועסקים בישראל סירבו להיענות להוראת הפינוי שפרסמה שגרירות סין במרץ 2026, ובחרו להישאר באתרי עבודה שנמצאים בטווח איום רקטי מאיראן, במקום לשוב לסין - על רקע המשבר הכלכלי המעמיק במדינה. בדיווח נטען כי הסירוב הזה, שתועד בסרטונים שהופצו במהירות ברשתות החברתיות, הפך לביטוי חריג של ייאוש כלכלי ושל ביקורת גלויה על תנאי החיים בסין. באחד הסרטונים צוטט פועל כשהוא אומר: "אני מעדיף למות מהפצצה מאשר למות מרעב". אחר אמר: "אנחנו רוצים חופש. אנחנו רוצים לחיות בכבוד".
לפי הכתבה, שגרירות סין בישראל הודיעה ב-25 במרץ על פינוי מאורגן וקראה לכל האזרחים הסינים לעזוב או לעבור למקום אחר בהקדם. לפי הדיווח, בענף הבנייה בישראל מועסקים בין 50 אלף ל-60 אלף עובדים סינים, ורובם המכריע סירב לעזוב, בין היתר משום שהשכר בישראל גבוה בהרבה מכל חלופה אפשרית מבחינתם בסין.
באחד הסרטונים שתוארו בכתבה נראה פועל בניין שמספר כי חבר עדכן אותו על הפינוי, אך הוא עצמו אינו מתכוון לחזור כעת לסין. "אני עובד כאן, הכול רגיל. אם יש אזעקה, נכנסים למחסה. כבר התרגלנו לזה. אני מקווה שאנשים לא ידאגו יותר מדי", אמר. בהמשך הוסיף כי יחזור בעתיד לבקר את משפחתו, "אבל לא עכשיו. החיים הם לא רק שיהיה מה לאכול. אנחנו רוצים חופש. אנחנו רוצים לחיות בכבוד". בסרטון אחר, שצולם במגורי עובדים, נשאל אחד הדיירים אם הוא מתכוון להתפנות, והשיב: "אפשר למות כאן מהפצצה, אבל אי אפשר לחזור ולמות מרעב". בן שיחו צחק ואמר: "אף אחד לא רוצה לחזור".
לפי הדיווח, הסרטונים הללו הציתו גל רחב של תגובות ברשת. גולשים סינים תיארו את עמדת העובדים כ"קולו האמיתי של העם", וכתבו כי עצם הנכונות להישאר באזור מאוים עדיפה בעיניהם על פני חזרה למציאות הכלכלית בסין. בין התגובות שהובאו בכתבה הופיעו גם אמירות חריפות שלפיהן החיים בישראל, גם תחת איום רקטי, בטוחים יותר מהחיים בסין תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית, וכי גם חיים קשים בחו"ל עדיפים על פני הישארות במדינה.
"בסין בקושי יכולתי לפרנס את עצמי"
Vision Times דיווח כי עובדים סינים בענף הבנייה בישראל משתכרים בין 30 אלף ל-80 אלף יואן בחודש, שהם כ-4,100 עד 11 אלף דולר, עבור משמרות של 12 שעות באתרי בנייה. לפי עדויות שהובאו בכתבה, המעסיקים הישראלים אינם מעכבים שכר, והביקוש למשרות כה גבוה, עד שמועמדים נדרשים לעיתים להשתתף בהגרלה או לשלם דמי תיווך של 50 אלף עד יותר מ-100 אלף יואן רק כדי לקבל מקום.
אחד העובדים סיפר כי שילם 80 עד 90 אלף יואן כדי להגיע לישראל, וכיום, כנגר, הוא מרוויח 1,800 יואן ביום - כ-45 אלף יואן בחודש. לדבריו, הוא אינו מתכוון לשוב לביתו עד שיחסוך שני מיליון יואן. הוא הוסיף כי נפצע בעבר, עבר ניתוח בבית חולים בישראל, וקיבל טיפול טוב, כולל מתורגמן סיני. עובד אחר סיפר כי עבד קודם לכן בשיפוץ דירות בסין, אך איבד את מקום עבודתו, ולכן הגיע לישראל כדי לרצף באתרי בנייה. לדבריו, הוא מרוויח בין 60 ל-70 אלף יואן בחודש ומקווה להישאר עוד כמה שנים. "בסין בקושי יכולתי לפרנס את עצמי, שלא לדבר על הילד שלי וההורים שלי", אמר. "כאן, אם אעבוד שבע או שמונה שנים, אולי עשר, אוכל להרוויח מספיק כדי לפרוש".
בדיווח צוין גם כי חברות סיניות ממשלתיות פועלות בפרויקטים בישראל, ובחלקן מועסקים עובדים עד גיל 60. שכרם נמוך יותר, פחות מ-30 אלף יואן בחודש, אך כולל ביטוח וכרטיסי טיסה. עוד הובאה עדותה של אישה שבעלה עובד בבנייה בישראל, ואמרה כי הוא יליד שנות ה-70, נושא על כתפיו גם הורים מבוגרים וגם ילדים, ועובד כבר יותר משנתיים באתרי בנייה בישראל. "יש הפצצות כל יום. ברור שאני דואגת", אמרה. "אנחנו עושים שיחות וידאו מדי יום, ובכל פעם שיש לו רגע פנוי הוא מתקשר".
אבטלה גואה וחסרי בית: הצד האפל של המשבר בסין
בהמשך מרחיב הדיווח על המשבר הכלכלי בסין. לפי הכתבה, כבר בתחילת מרץ, ימים ספורים לאחר חופשת ראש השנה הסינית, החלה תנועה הפוכה של פועלים מהגרים שחזרו מערי החוף בדרום-מזרח המדינה, לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה. חלקם אמרו כי לא נותרה להם ברירה אלא "לשכב שטוח" - ביטוי סיני מוכר המתאר ויתור על מאמץ להתקדם או להצליח. בסרטון שצוטט בכתבה מ-8 במרץ, נראו המונים עולים על רכבות מחוץ לשנגחאי לאחר שנכשלו בחיפוש עבודה. הצלם נשמע אומר במרירות: "הקבוצה הראשונה שחוזרת הביתה לראש השנה של 2027 - תראו כמה אנשים". בתגובות נכתב בין היתר: "כן, אין ברירה. פשוט קשה מדי למצוא עבודה", וגם: "זה לא לחזור לחג. זה לחזור הביתה כדי לוותר".
לפי הדיווח, הכלכלה הסינית נתונה במעגל שלילי שמזין את עצמו: השקעות זרות בורחות, עסקים נסגרים, קניונים מתרוקנים ואבטלה גואה. בשעות השיא מסעדות עומדות ריקות, ובסופי שבוע רחובות נותרים שוממים. עוד נטען כי הן חברות ממשלתיות והן חברות פרטיות מעכבות שכר, וכי חוסר היציבות התעסוקתי מוביל לכך שאנשים אינם מעזים להוציא כסף. כתוצאה מכך עסקים נוספים נסגרים, עוד משרות נעלמות, וההאטה מחריפה בערים הגדולות.
הכתבה מתארת גם התרחבות של תופעת חסרי הבית בערים הגדולות בסין. לפי הדיווח, ביוני 2025 ביקר בלוגר סיני בשנג'ן, גואנגג'ואו, שנגחאי וערים נוספות, ותיעד כיצד גשרים עיליים, תחנות רכבת תחתית וכיכרות ציבוריות הפכו למקומות לינה מאולתרים עבור אנשים שאיבדו את עבודתם ואין להם מקום אחר לשהות בו. ב-Vision Times הודגש כי רבים מהם אינם קבצנים או אלכוהוליסטים, אלא עובדים לבנים ופועלים מהגרים שפוטרו לאחר שמפעלים עברו מקום או שחברות צמצמו פעילות. בשנג'ן, כך נטען, הבעיה הייתה בולטת במיוחד, עם ריכוזים של עובדים חסרי בית מחוץ לכיכר לואוהו, מתחת לגשרים להולכי רגל, ביציאות מתחנות רכבת תחתית ובסמטאות מאחורי מגדלי משרדים.
לפי הדיווח, תופעה דומה נרשמה גם בשנגחאי, שם סניפי מקדונלד'ס הפתוחים 24 שעות ביממה הפכו למקלטים לא-רשמיים. בבייג'ינג, לפי הכתבה, מוקדי הריכוז היו סביב תחנות רכבת, כיכרות תחנה, מעברים תת-קרקעיים וגשרים. שם תוארה אוכלוסייה מגוונת יותר, שכללה לא רק מובטלים ופועלים, אלא גם מחפשי עבודה, עותרים שהגיעו ממחוזות אחרים כדי לפנות לשלטון המרכזי, ובעלי עסקים קטנים שפשטו רגל. מעבר למקרים הגלויים האלה, נטען כי רבים נוספים ישנים בבתי קפה אינטרנט, במכוניותיהם, או מחליפים עבודות מזדמנות במקום לינה זמני.
Vision Times מסכם כי מספר חסרי הבית בערים בסין ממשיך לעלות, בעוד שלדבריו המשטר ממשיך להפנות משאבים לביטחון פנים, לתקציבי צבא ולסיוע חוץ, במקום לטפל במצוקת אזרחיו. לפי הניתוח שהובא בכתבה, המשבר הכלכלי בסין מתפתח בהדרגה גם למשבר חברתי, והלחץ המצטבר עשוי בעתיד לאיים גם על יציבות המשטר עצמו.
התרעות פיקוד העורף