לדבריו, התחושה המרכזית היא של נתק בין ההצהרות המדיניות לבין מה שקורה בפועל מעבר לגבול. "מספרים לנו סיפור על מהלך גדול עם כותרות של שלום, אבל במציאות חיזבאללה ממשיך להתחמש ולהתעצם. אי אפשר לעשות הסכם שלום עם לבנון כל עוד חמישה שרים בממשלה הם מציר חיזבאללה".
זאבי מדגיש כי מבחינת תושבי הצפון, תנאי בסיסי לכל הסכם הוא שינוי עמוק במעמד הארגון: "הדרך היחידה שנאמין שקורה משהו אמיתי היא אם יוציאו את חיזבאללה מחוץ לחוק. כל עוד יש להם זרוע פוליטית, בתי ספר ובנקים - אי אפשר לפרק אותם באמת".
גם הפעילות הצבאית, לדבריו, אינה מספקת ביטחון לטווח ארוך: "צה"ל עושה עבודה מטורפת, אבל בפועל כולם מבינים שחיזבאללה משתקם יותר מהר ממה שאנחנו פוגעים בו".
לדבריו, עצם הרעיון של הסכם מעורר ספק עמוק: "אני שואל - מול מי עושים הסכם? היה כבר הסכם מול ממשלת לבנון, והם לא עשו את מה שהתחייבו מול חיזבאללה. מה ישתנה עכשיו?".
בז מעריך כי ללא פעולה ישירה, המצב יחזור על עצמו: "אם אנחנו לא נעשה את העבודה - אף אחד לא יעשה אותה. חיזבאללה רק יקנה זמן להתארגנות לפעם הבאה".
הוא מדגיש כי גם אם קיים רצון לשלום, אסור להתבסס על תקווה בלבד: "כולנו רוצים שלום, זה חלום. אבל אסור להיות נאיביים. אם לא יפרקו את חיזבאללה - יהיה עוד סבב ועוד סבב".
כמו תושבים רבים, גם הוא מצביע על אובדן אמון עמוק: "אין לי שום אמון בממשלה. הבטיחו לנו שקט וביטחון אחרי הסבבים הקודמים, ומה קרה? כלום".
לצד הביקורת הביטחונית, בז מעלה גם את המצוקה הכלכלית: "אנחנו לא מבקשים מתנות - מבקשים שיקלו עלינו. אי אפשר לשלם את אותם מסים כמו במרכז כשאנחנו בחזית. תנו לנו להרים את הראש".
במקביל למציאות הזו, גם בשטח עצמו נמשכים האירועים. בשעות אחר הצהריים אירעה נפילת רקטה בקריית שמונה, שגרמה לשריפת רכב ולנזק קל מרסיסים ומהדף. שלושה צוותי כיבוי פעלו בזירה, ובמשטרה עדכנו כי לא דווח על נפגעים וכי כוחות פועלים להסרת סיכונים.
האירוע, שאירע בזמן שמתנהלים דיונים על הפסקת אש, ממחיש עבור רבים מהתושבים את הפער בין השיח המדיני למציאות הביטחונית היומיומית.
לדבריה, תחושת הביטחון הבסיסית נשחקה לחלוטין: "זה לא הגיוני שאני צריכה לחיות בפחד בבית שלי, לפחד לצאת החוצה, ולא לדעת מה יקרה עוד כמה חודשים".
דרדרי מצביעה גם על אובדן אמון במערכת: "אין אמון בממשלה. נותנים לנו תחושה שאנחנו מפריעים כשאנחנו מדברים. אז מה - לשתוק? שיבואו לפה ויחיו פה עם הילדים שלהם". השלכות המצב ניכרות גם בחיי היומיום: "הילדים בלי מסגרות, עוד שנה נפגעת להם. זה גלגל שלם".
ובתוך כך, היא מזהירה מפני שינוי עמוק: "אנחנו מאבדים את קריית שמונה. הרבה תושבים כבר לא רוצים לחזור. אנשים רואים שיש חיים במקום אחר ולא מוכנים לחיות בפחד". לצד הכל, היא עדיין נאחזת במקום: "אני אוהבת את קריית שמונה. כל עוד אני שם, אני אמשיך להילחם עליה".
בשורה התחתונה, המסר שעולה מהשטח חד וברור: הפער בין השיח המדיני למציאות הביטחונית נותר עמוק, והאמון של תושבי הצפון בתהליך מדיני נמוך מאוד.
דוידי הוסיף כי "מה שעושה פה ראש הממשלה זה לא ניצחון זה ביזיון - אדוני ראש הממשלה, אתה עושה דברים תוך כניעה מוחלטת לתכתיב האיראני, לאמריקאים. בסופו של דבר אנחני מודדים את חיי תושבי ישראל ביחס למדד הנאסד"ק אם הוא עולה או יורד. אני שואל אותך, מה אתה חושב לעצמך שאתה מדבר לאנשים מטומטמים? לעדר כבשים? שאתה שם אותם מתי שאתה רוצה? איך אתה מסתכל על חיילי צה"ל ששלחת לשם, שנלחמים שם בגבורה, הם עושים עבודה נהדרת, למה אתה עוצר אותם? הכל בשביל מה? טוב שלא היית פותח את המערכה הזאת מאשר לפתוח ולהשלות את תושבי הצפון ולהביא את הביזיון הזה על ראשנו עוד פעם".
עוד הוסיפו כי "ברמה האישית, אנחנו מודים ומברכים על החלטת ממשלה מצוינת עבור קצרין והגולן, אך מנגד, כשמדובר בביטחון תושבי הגולן וקצרין, אנו לא מתכוונים לעמוד כצופים מהצד. ממשלת ישראל חייבת להפנים כי הביטחון של אזרחי ישראל בצפון אינו מטבע עובר לסוחר בבורסה של וושינגטון. הפסקת אש עם ארגון טרור רצחני, מעל ראשנו, מבלי שהוצג ודובר כלל, עם המנהיגות של הקהילות שסופגות את האש מבלי הכרעה ברורה וחד-משמעית, זה הימור מסוכן על חיי אדם. אנו דורשים הכרעה!".
התרעות פיקוד העורף