היא כוללת סדנאות לנשים עצמן וסדנאות משותפות לאם ולילד בגילים שונים. הסדנאות הללו מעניקות ליווי, תמיכה והעצמה לנשים שבני זוגן מגויסים או משרתים בכוחות הביטחון וההצלה.
בכדי לבחון את אפקטיביות התכניות והרחבתן, קיימו בויצו הערכה בקרב המשתתפות שכללה שאלוני משוב בסוף כל סדנה וניתוח הריאיונות האישיים שהעבירו המנחות לכל הנרשמות. עיקרי הדו"ח שנערך ע"י החוקרת ז'ניה גורבצביץ', מעלים מצב של מציאות קשה מאוד: למעלה ממחצית מבנות הזוג דיווחו על צורך בסיוע נפשי, פגיעה בזוגיות והשלכות על מצבם של הילדים. למרות זאת, רבות לא פנו לעזרה, בשל מחסור בזמן, נגישות ולעיתים גם תחושת לגיטימציה.
עוד עולה כי המסגרות הקיימות לא נתנו מענה ייעודי למציאות הייחודית של נשות המילואים, המאופיינת בשילוב של עומס, חרדה ובדידות. 87%, רוב הנשים, הגיעו עם עומס רגשי-תפקודי כבד: אם בגלל הורות בהיעדר בן הזוג (35% מהמשתתפות), בדידות (33%) ועומס נפשי כללי (25%). המשתתפות דיווחו שהסדנאות עמדו בציפיותיהן במידה רבה או רבה מאוד, מימד מרכזי שמציב את התכנית כבעלת איכות יישום גבוהה.
היא הוסיפה: "נדרש מענה מערכתי רחב בדמות תכנית חירום לאומית למשרתי המילואים ולבני ובנות זוגם, לפעוטות, לילדים ולמתבגרים. זהו צורך חיוני לא רק עבור המשפחות עצמן, אלא עבור חוסנה של החברה כולה".
התכניות נועדו כדי ליצור שייכות וחיבור לקבוצת שונות, הפגת הבדידות והכרת נשים כמוהן המתגוררות באותו יישוב. ההנחיה המקצועית יוצרת עבורן מרחב בטוח לשיתוף ועיבוד של חוויות, מורכבויות וקשיים, לצד חוויה חיובית - קבלת תמיכה וחוסר שיפוטיות הקבוצה.
בסדנאות נעשה שימוש בכלים אומנותיים או בטיפול גוף-נפש בתנועה, כדי לייצר תחושות חיבור והזדהות עם המשתתפות במרחב לביטוי רגשי שאינו מילולי. הן היוו מקום שמשאיר בחוץ את המציאות האינטנסיבית ומאפשר התמקדות בעצמן.
אחת הנשים תיארה: "בהיותי אשת מילואימניק, אני משתתפת בסדנת הטיפול באומנות עם טווח רחב של גילאים, רקע שונה לחלוטין ורק דבר אחד משותף - כולן נשים מגויסות, בעצמן או בני הזוג, שעל כתפיהן משא כבד של תחושות לא קלות. רוצה להדגיש כמה היציאה מהבית, המפגש, לשים רגע את עצמי במרכז, הפינוקים והאוורור חשובים. כמה זה חשוב עבורנו הנשים כדי שנוכל לקיים כאן איזושהי שגרה ויומיום. לפרויקט החשוב הזה של ויצו יש ערך אמיתי ומשמעותי".
התרעות פיקוד העורף