"המחסור נובע ממגוון סיבות ובראשן בעיות ניהול וקושי בגיוס כוח אדם", נטען על ידי הוועד. "על המחסור מתריעים נציגי ועד העובדים ומנהלי החטיבות ברש"ת כבר חודשים ארוכים. העובדה שהגענו לחודשי הקיץ העמוסים עם המחסור החמור היא תוצאה של אוזלת יד מתמשכת".
מהנתונים שפרסם הוועד עולה כי נכון להיום, כדי להצליח לעמוד במשימות ועל מנת לתת שירות ראוי לנוסעים, חסרים 400-500 עובדים בכל החטיבות.
עוד נטען כי בנוסף למחסור החמור, ישנם למעלה מ-100 עובדים שנמצאים במילואים ועוד עשרות עובדים שחסרים עקב מחלות ממושכות, פציעות ותאונות עבודה.
מהפירוט שעליו מצביע הוועד עולה גם כי במיון הכבודה חסרים 100 עובדים, ובנוסף 40 עובדים חסרים בשל שירות מילואים, מחלות ופציעות.
עוד נטען כי בשינוע חסרים 80 עובדים, וזאת בנוסף למחסור של 62 עובדים בשל מילואים, מחלות, פציעות ותאונות עבודה. בביטחון חסרים 200-300 בודקים ומאבטחים, ובנוסף 70 משרתים במילואים.
בקרב המפעילים יש מחסור של 30%, בנוסף ל-16 עובדים חסרים בשל מחלה ממושכת, מילואים ומוגבלות. בכיבוי אש בנתב"ג חסרים 18 כבאים, בנוסף ל-21 כבאים החסרים בשל מילואים, מחלות ממושכות, ירידה מכשירות, מוגבלות ותהליך הכשרה.
"אנחנו שבים ומתריעים. הנושא מחייב טיפול עמוק, מיידי ודחוף", טוענים בוועד. "אחרת לא ניתן יהיה לתת לנוסעים את השירות שמגיע להם. התרעה זו ניתנה שוב, פעם נוספת אחרי עשרות פעמים שכבר ניתנה, ורגע לפני העומס הצפוי בתקופת החגים".
בוועד העובדים גם מציינים כי העובדים נותני השירות ברש"ת, האחראים על התפעול השוטף והסדיר של שדות התעופה, עובדים 220-260 שעות בחודש, בחום וללא הפסקה.
"העובדה שהגענו לחודשי הקיץ העמוסים עם המחסור החמור - היא תוצאה של אוזלת יד מתמשכת", מאשימים בוועד.
הכאוס בנתב"ג: כולם מאשימים את כולם - ורק הנוסעים משלמים
במשך שנים ארוכות סיקרתי עשרות רבות של אירועים חריגים בנמל התעופה בן גוריון - שיבושים, הפגנות, מלחמות, משבר הקורונה ועומסים. חשבתי שראיתי הכול, עד יום חמישי בצהריים, בכאוס שנוצר בעקבות ההשבתה הפתאומית, באחד הימים העמוסים ביותר.
המחזה בנתב"ג היה חריג גם במדינה כמו ישראל, שבה נדמה לעיתים שהכול יכול לקרות. משפחות שלמות על ילדיהן נדחקו, נדחסו וכמעט נרמסו באולם הנוסעים, בניסיון נואש וחסר סיכוי להגיע לתורים העומדים לדלפקי הצ'ק-אין הסגורים.
חופשות ששולמו ממיטב החסכונות לא רק התקצרו, אלא נפתחו בסיוט של ממש. שיירות של כלי רכב נוצרו מול המחסומים הסגורים בחניונים העמוסים באזור הטרמינל, ורכב מסחרי פרץ מחסום.
מי אשם? מדוע? שביתה? מצוקת כוח אדם? שרת התחבורה, ששהתה בחופשה פרטית במרוקו באחד הימים העמוסים ביותר בשנה? יו"ר ועד העובדים, שהורה או לא הורה על הפסקת העבודה? רשות שדות התעופה, שהתעלמה מאזהרות הוועד על המחסור בעובדים? קשה לדעת, אבל השורה התחתונה של הכאוס היא אותה שורה.
לנוסעים כל זה לא משנה. הם הגיעו לחופשה, קיוו לקבל שירות חמישה כוכבים ונקלעו לכאוס. ומה הרגיש מי שחזר ארצה, או הגיע לבקר בה, ונאלץ להמתין שעות רבות למזוודות שלו? איזו קבלת פנים זו? הסבר פניך לתייר? לא אצלנו.
כאן התברר שהלקוח אולי תמיד צודק, אבל זה לא עוזר לו בכלום. אף אחד לא יפצה את הקשישה שכבר התקשתה להמשיך לעמוד, את הילד שפרץ בבכי מהצפיפות, את הזוג הצעיר שירח הדבש שלו נפתח במלחמת הישרדות בשדה, את הנוסע שהפסיד את טיסת הקונקשן, וכמובן את אלו שהמתינו שעות ארוכות למזוודות. בינתיים נראה שאף אחד מהאחראים לא באמת משלם.
מאז השערורייה, שזעזעה מדינה שלמה, עוד לא ראינו לקיחת אחריות על המחדל הגדול ועל קריסת המערכות. להפך, חזינו בהטחת האשמות ובהטלת אחריות מצד לצד, במה שנראה כ"מלחמת בוץ" על רקע השבתת שער הכניסה המרכזי למדינת ישראל.
נזכרתי באמירה "הכלבים נובחים, השיירה עוברת". היחידים שמשלמים בינתיים את המחיר הם הקהל השבוי - אנחנו, הנוסעים. האחראים שבאמת גרמו לכאוס בנתב"ג הם אלה שצריכים לשלם את המחיר, ולא הנוסעים.
כדי לברר מי הם האחראים, יש להקים ועדת בדיקה חיצונית שתבדוק את הטענות ההדדיות של ההנהלה והוועד, תקבע מי גרם לקריסה בנתב"ג ותסיק מסקנות לקראת העתיד, כדי שהאירוע החמור והמביש ביום חמישי לא יחזור על עצמו.
התרעות פיקוד העורף