לאחר ניסיון לפרוק את מטען האונייה בכפר ויתקין, וחילופי אש שהתנהלו במקום בין כוחות צה"ל לאנשי האצ"ל שעל האונייה, הפליגה אלטלנה דרומה לעבר תל אביב. בגין עלה על סיפונה. ב-22 ביוני, לאחר שהניסיונות להגיע להסכמה כשלו, התפתחו מול חופי תל אביב חילופי אש קשים.
הפצע של המשפחה
צבי רייפר נולד בפולין ושרד את מלחמת העולם השנייה, במהלכה שהה במחנות עבודה. הוא הגיע לארץ ממרסיי ב-1947 באוניית המעפילים "תיאודור הרצל", נתפס והובא למחנה בקפריסין, שם הוחזק כתשעה חודשים. "צבי הצטרף לשורות האצ"ל", מספר אחיינו אביעד.
"הוא רצה להילחם למען הקמת המדינה, והאצ"ל היה המסגרת הטבעית עבורו. הוא לחם בעיקר בגזרת ירושלים. עם הכרזת המדינה הושגה הסכמה בין מפקד האצ"ל, מנחם בגין, ובין ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שלפיה לוחמי האצ"ל בירושלים לא יפורקו מנשקם כל עוד נמשכת שם המלחמה. נקבע שהם ימשיכו לפעול במסגרת שלהם, עד שתתקבל הוראה אחרת ולוחמי צה"ל יגיעו לתפוס את הגזרה", מספר.
כשרייפר נשלח עם חבריו על ידי האצ"ל לפרוק את הנשק מאלטלנה בכפר ויתקין, הוא כבר היה חייל צה"ל לאחר שיחידת האצ"ל שבה היה חבר הפכה לגדוד שריון בחטיבת גבעתי. "כשצבי ישב על המשאית נפתחה לעברם אש מקלעים כבדה", ממשיך אחיינו. "צבי חטף כדור בצוואר ונהרג במקום. כל שאר האנשים שהיו שם ברחו לכיוון האונייה, שהפליגה. את הבשורה הטרגית קיבלו ההורים שלו בגרמניה, כשהמתינו לעלות לארץ".
"אבא שלו חטף מיד דום לב ומת. הוא נקבר בגרמניה. אמא של צבי נשארה עם ילדים קטנים ובהמשך עלתה איתם לארץ. סבתא שלי נלחמה והגישה בג"ץ עד שכל הרוגי אלטלנה הוכרו כחללים ונקברו בבית הקברות הצבאי נחלת יצחק. זה הסיפור וזה הפצע של המשפחה שלנו", מספר אחיינו.
"אנחנו מקווים שהעלאת סיפורה של הספינה מחדש תצליח לרפא פה כמה פצעים בחברה. הלקח המרכזי שאנשים צריכים ללמוד הוא לא להשתיק דעות אחרות. יש לתת לגיטימציה לאנשים שחושבים אחרת, ולא להפוך אותם מיד לטרוריסטים, דבר שאנחנו רואים לצערי גם היום", אומרת טלי ליפשיץ.
איתמר ליפשיץ נולד בפולין ובגיל 16 עלה לארץ ישראל. הוא הצטרף לאצ"ל והשתתף בקרבות במלחמת העצמאות. עם הגעת אלטלנה לארץ הוא נקרא לסייע בפריקת הנשק. "הבקשה היחידה של האצ"ל הייתה להעביר חלק מהנשק לירושלים", אומרת טלי ליפשיץ. "המחתרות עדיין נלחמו שם, והתחמושת הזו הייתה חיונית מאוד להצלת העיר - בסוף הרי ראינו שירושלים נפלה. אנשי האצ"ל התחילו לפרוק את הנשק בכפר ויתקין, וכשאיתמר ירד מהאונייה הוא נורה ומת במקום".
להתייחס בזהירות
"בהמשך הוא כיהן כמפקד גדוד יוצאי האצ"ל. הדבר הכי יקר לו בעולם היה מדינת ישראל. לכן, כל אלו שמנסים כיום לנגח, לפלג ולהשתמש בסיפור אלטלנה לרעה, צריכים לדעת שמי שהיה שם בזמן אמת ובנה את המדינה לא השתמש בזה לרעה".
"לצערי, כיום כבר אין לנו אישיות כמו מנחם בגין, מנהיג עם אחריות לאומית שיכול להרגיע את הרוחות ולהצהיר שמלחמת אחים לא תהיה. יש לי חשש כבד שעלולים לקחת את הסיפור הזה למקומות גרועים מאוד. המצב הזה מדאיג אותי, ולכן חובה להתייחס לכל ההיסטוריה הזו בזהירות רבה", אומרת לינור לנקין.
"האונייה הפליגה חמישה ימים, וכשהגיעה לכפר ויתקין ועגנה במרחק של כמה עשרות מטרים מהחוף, הורו לנוסעים לרדת ליבשה בסירות קטנות. כשאבא ואחיו היו על החוף, נשמעו יריות וכמה אנשים נהרגו במקום. זה היה קרב קשה בין יחידות של האצ"ל והלח"י שבאו לעזור בפריקת האונייה, ובין יחידות שהגיעו בפקודתו של בן-גוריון".
"אבא ואחיו הצליחו לחמוק מהאש והגיעו לנתניה. מאז, אבא שלי נשבע לא להצביע למפא"י. לאורך השנים הוא לא הרבה לדבר על מה שקרה באלטלנה. זה היה כנראה פצע פתוח", מספרת לאה זוהר-וידר.
התרעות פיקוד העורף