ב-11 באוקטובר ישתתף לוי, תושב קריית אתא, בן 58, במרתון שיקגו, אחד מששת המרתונים הגדולים בעולם, כחלק מנבחרת של עמותת "משפחה אחת". "ארוץ לזכר דניאל ולזכרם של ידידיה, יקיר ויוסף. בקו הסיום אשלוף את הדגל", הוא מבטיח.
דניאל ז"ל, לוחם בגדוד 931 של הנח"ל, שנפל בגיל 19, בקרב בשכונת זייתון בעזה ב-10 במאי 2024, הוא בנו של לוי מנישואיו הראשונים לסיגל. "נולדו לנו ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים. דניאל היה בן הזקונים שלנו", הוא מספר. "נישאתי שוב, לדלית, ויש לי עוד שלושה בנים, אחים של דניאל".
דניאל גדל ולמד בקריית מוצקין. "תינוק שנולד עם עיניים ירוקות, והכל סבב סביבו", מתאר אביו. "ילד קצת ביישן, כזה שתמיד אהב לעזור. המילה 'לא' לא הייתה קיימת בלקסיקון שלו. המעלה הגדולה שלו הייתה דרך ארץ - כיבוד הורים, כיבוד הזולת. אין אחד שלא אהב אותו. הוא תמיד אהב להיות בחברת חברים, לטייל. דניאל היה גם אוהד שרוף של הפועל תל אביב. מגיל 5 הייתי לוקח אותו למשחקי כדורגל. זו הייתה האהבה שלו, אחרי המשפחה".
החיים נעצרו ברגע
כשהגיעה העת להתגייס, דניאל ביקש להתייעץ עם אביו. "הוא אמר שהוא רוצה לעשות משהו שתמיד יזכרו, משהו משמעותי, להרגיש גאווה על כך שתרם שלוש שנים למדינה. הוא החליט ללכת לקרבי", לוי משחזר. "אני, כמובן, דאגתי, פחדתי, אבל תמיד חיזקתי אותו ותמכתי בו בכל מה שרצה לעשות. דניאל שמע המון על הנח"ל, והחליט להתגייס לשם. כל הזמן פחדתי, דאגתי. כשפרצה המלחמה, החששות שלי רק גברו מיום ליום, אבל הייתי אופטימי. אמרתי לעצמי שהמלחמה תסתיים עוד לפני שהוא יסיים טירונות. לצערי, המלחמה נמשכה ונמשכה, ובסוף הגדוד שלו נכנס להילחם בעזה".
"בחמישי בבוקר הם נכנסו לעזה. 24 שעות לאחר מכן דניאל נהרג. כשחזרתי הביתה, וראיתי את החיילים, הייתי בסוג של בלאק-אאוט לשנייה, לא הבנתי מה הם עושים שם. הייתי מנותק לרגע, ואז אחד המודיעים ירה: 'הבן שלך, דניאל, נהרג בעזה'".
המלחמה בעזה המשיכה לגבות קורבנות מהמשפחה. "לפני שדניאל נכנס לעזה הוא דיבר עם בן אחותי, ידידיה אזוגי", לוי מספר. "הם קבעו להיפגש בעזה כי הם היו שם באזורים קרובים. כשדניאל נהרג, היו צריכים לאתר את ידידיה ולספר לו על האסון. ידידיה היה בשבעה וחזר ללחימה בעזה. שבועיים וחצי אחרי כן, ב-29 במאי, גם הוא נהרג. הפגישה של דניאל וידידיה לא נערכה בעזה, אלא למעלה".
משפחת לוי משקיעה רבות בהנצחה. "'כיכר הרעות' בקריית מוצקין קרויה על שם דניאל והחבר הטוב שלו, יוסף דסה", לוי מספר. "זו חברות אמיצה שהחלה עוד בגן הילדים, המשיכה בבית הספר ובתיכון. הם גם שירתו יחד, באותו גדוד. שניהם היו קלעי חוד, שניהם נהרגו באותה תקרית וקבורים זה לצד זה. בנוסף, הכנסנו ספר תורה לזכר דניאל, ובמקום העבודה שלי רכשו מכלית חדשה, שאוספת חלב מאזור העוטף, ועליה מופיעים השם של דניאל ותמונות שלו".
הגעגוע לבנו, מתאר לוי, "כבד, קשה. הוא רק הולך וגובר מיום ליום. הקלישה הזאת, 'הזמן יעשה את שלו', היא בולשיט אחד גדול. השבתות והחגים הם לא אותם שבתות וחגים בלעדיו. כל דבר הופך להיות קשה, ועם זה מתמודדים יום-יום, דקה-דקה".
ההזדמנות לקום מהמיטה
בשבוע הבא ימריא לוי עם נבחרת עמותת "משפחה אחת" למסע הנצחה מיוחד בשיקגו, שבשיאו ירוצו 50 חברי הנבחרת את המרחק המלא, 42.2 קילומטרים, במרתון שיקגו. בנבחרת חברים בני משפחות שכולות מכל רחבי הארץ, חלקם כאלה שאיבדו את יקיריהם ב-7 באוקטובר. בנוסף להשתתפות הפעילה במרתון, חברי הנבחרת ייפגשו עם קהילות יהודיות וישתפו בסיפוריהם. מותג הריצה HOKA מלווה את חברי המשלחת ומעניק להם מעטפת מקצועית וציוד.
"תמיד אהבתי ספורט", מספר דוד לוי. "הייתי רץ המון בים, בשביל הכיף. זה היה התחביב שלי. מאז שדניאל נהרג, גם זה נעצר. הפסקתי לרוץ, הפסקתי להתאמן. זה היה רק מהבית לעבודה, מהעבודה לבית".
על הריצה, הוא אומר: "זו ריצה ארוכה. אתה רץ, וכל הדרך במחשבות על דניאל, משחזר רגעים שהיו לך איתו. זה נתן לי מוטיבציה לרוץ עוד ועוד. במשך שנתיים גם לא שמעתי מוזיקה. מרגע שהתחלתי לרוץ, אני גם שם מוזיקה. רץ ומרגיש את דניאל בכל רגע ורגע, בכל צעד שאני עושה. התחושה הזו נתנה לי את הדרייב להתאמן כל יום. אני מאוד מתרגש לקראת המרתון. הריצה הזו לזכר דניאל והנופלים נותנת לי כוחות שלא חשבתי שיהיו בי".
התרעות פיקוד העורף