את הדרמה שהתרחשה אתמול בשמי המזרח התיכון בטיסת חברת פליי דובאי לישראל וטילטלה את המדינה חשוב שנזכור לא כ"טיסת הזוועות" אלא כ"טיסת הגיבורים": הקברניט ההודי, קפטן סמיט מצ'צ'אר, שבתושייה יוצאת דופן ובשארית כוחותיו, פתח את דלת הקוקפיט, ובכך איפשר לארבעת הנוסעים הישראלים הנועזים לפרוץ פנימה, לנטרל את התוקף ולהציל את חיי 174 הנוסעים.
האירוע המטורף הזה הוא תזכורת חיה לכך שבגובה 33,000 רגל, קו ההגנה האחרון מפני קטסטרופה הוא לעיתים קרובות אומץ לבם של אנשים בודדים שמסרבים להפוך לקורבן ומוכנים לשם כך גם להקריב חייהם.
וארוע הגבורה אתמול של אומץ לב, יוזמה, נחישות, חתירה למגע וסירוב להיכנע לטרור – מהווה טריגר להזכיר לנו שני ארועי גבורה והקרבה
בהקשר של פיגועים נגד מטוסי "אל על", שהתרחשו לפני כ-56 שנים בראשית גל פיגועי החטיפה של שנות ה-60 וה-70.
הקרב בשלג של ציריך: הקרב הנועז של מרדכי רחמים
ב-18 בפברואר 1969, היו בעיצומן ההכנות בטיסת "אל על" (טיסה 432) לקראת המראה ממסלול ההמראה המושלג בנמל התעופה בציריך, שווייץ. לפתע, הגיחה חוליה של ארבעה מחבלים של "החזית העממית לשחרור פלסטין" (3 גברים ואישה) חמושה ברובי קלצ'ניקוב ורימוני יד, ופתחה באש לעבר תא הטייס והמטוס. אחד הטייסים נפצע קשה (ונפטר בהמשך) וחמישה נפצעו, והמחבלים עמדו להסתער על המטוס עליו היו 28 איש: 17 נוסעים ו-11 אנשי צוות.
בתוך המטוס ישב מרדכי רחמים, מאבטח סמוי צעיר של אל על, בוגר סיירת מטכ"ל. רחמים הבין מיד שרק תגובה מיידית תמנע אסון כבד ואין טעם להמתין להגעת כוחות הביטחון המקומיים. הוא רץ לתא הטייס וירה לעבר התוקפים מחלון התא, ובהמשך יצא מהמטוס באמצעות מגלשת החירום בדלת האחורית, והמשיך בקרב יריות עם התוקפים כשהוא חמוש באקדח "ברטה" קטן בעל קליבר נמוך.
. הוא הרג את ראש החוליה, וניהל עם שאר המחבלים קרב יריות מטווח קצר עד להגעת כוחות הביטחון השווייצרים.
במעשה הגבורה שלו מנע רחמים אסון כבד. הוא הועמד לדין בבית משפט שוויצרי יחד עם שלושת המחבלים. במהלך המשפט הודה שהוא שייך לשירות הבטחון הישראלי . זו היתה הפעם הראשונה שמדינת ישראל הודתה בנוכחות מאבטחים על מטוסי "אל על". מרדכי הפך במעשהו למור"ק הראשון של מערך אבטחת התעופה הישראלי. על פעולתו הוענק לו ציון לשבח (צל"ש) מטעם הרמטכ"ל דאז, חיים בר-לב, ששיבח את קור רוחו ואת דבקותו במשימה שהצילה חיי אדם רבים.
טיסה 219: הדייל שהסתער בידיים חשופות והטייס שביצע צלילה באוויר לסכל הפיגוע
כעשרים וחמש דקות לאחר ההמראה, פרצו שני המחבלים מקדמת המטוס לכיוון תא הטייס, כשהם מניפים אקדח ורימוני יד (אותם הצליחו להבריל למטוס) וצורחים באיומים. הראשון שהתייצב מולם ברגעים הראשונים היה שלמה וידר, הכלכל (הדייל הראשי) של הטיסה. וידר, בעברו לוחם סיירות, זינק מהמושב והתנפל על המחבל החמוש באקדח בידיים חשופות.
במהלך המאבק האלים, המחבל ירה בוידר מספר פעמים. וידר נפגע קשות בבטנו, בכתפו וברגלו, אך סירב להרפות והמשיך להיאבק במחבל ולהטיח את ראשו ברצפה. ההסתערות של וידר הייתה קריטית; היא עיכבה את המחבלים, מנעה מהם לפרוץ לקוקפיט, והעניקה לקברניט אורי בר-לב את הזמן היקר לו היה זקוק כדי להציל את הנוסעים.
בתוך תא הטייס הנעול החליט הקברניט על מעשה נואש: לחץ את הגה המטוס קדימה והכניס את מטוס הבואינג הענק לצלילה חדה ופתאומית כדי "לטלטל" את המטוס. התמרון יצר כוח ג'י שלילי עצום. המחבלים, שעמדו במסדרון ליד תא הטייס אליו ניסו לפרוץ, איבדו את שיווי משקלם והוטחו בעוצמה אל התקרה והרצפה. עם נפילתם, פרץ מאבטח המטוס, מוטי בר לבב, מתא הטייס וניטרל את המחבל, בעוד שניים מהנוסעים זינקו על ליילה ח'אלד וקשרו אותה.
שלמה וידר שכב על רצפת המטוס כשהוא שותת דם ומצבו אנוש. בר-לב ביצע מיד נחיתת חירום בשה"ת היתרו בלונדון כדי להציל את חייו. וידר אושפז, שרד, ולימים הוענק לו עיטור האומץ מטעם משרד התחבורה. בכתב העיטור נכתב עליו:
"במעשה זה, שנעשה תוך חירוף נפש וסיכון עצמי, גילה שלמה וידר אומץ לב עילאי, תושייה ודבקות במטרה, ובכך מנע את חטיפת המטוס ופגיעה בנוסעיו."
מורשת של חתירה למגע
סיפורי הגבורה של מרדכי רחמים, אורי בר-לב, מוטי בר לבב ושלמה וידר ושני הנוסעים וסיפורם של שני סיכולי הפיגועים נגד מטוסי "אל על" נשכחו לאורך השנים. הם אמנם נלמדים עד היום בקורסים של מאבטחי מטוסים אך לא מוכרים לרוב הישראלים. לכן, חשוב לספר אותם כי לא מדובר רק בסיפורי גבורה אישיים מהעבר; שני הארועים מהעבר והארוע השבוע בטיסת "פליי דובאי" הם תמצית הרוח הישראלית במאבק נגד הטרור – סירוב מוחלט להיות קורבן סביל, תעוזה ,תושיה ואומץ לב.
חברת "אל על" היתה הראשונה בעולם להבין בעקבות פיגועי החטיפה הראשונים שיש לנעול ולשריין את דלתות הקוקפיט וליישם זאת כבר בראשית שנות ה-70. מהפכת האבטחה חסרת התקדים, שביצעה אז חב' אל על היא בין הגורמים המרכזיים לכך שמאז אותו ארוע בשמי הולנד בספט' 1970 ועד ימינו, אף מטוס ישראלי לא נחטף עוד.
וכפי שראינו רק אתמול בשמי סעודיה עם טיסת פליי דובאי בזכות אותה רוח ישראלית, הנוסעים הישראלים לא מחכים שמישהו יציל אותם – הם קמים ומצילים את המצב בעצמם.
התרעות פיקוד העורף