בשלוש שנות המלחמה התקבלו בער"ן 928,911 פניות: 316,514 בשנה הראשונה, 320,486 בשנה השנייה ו-291,911 בשנה השלישית. היקף הפניות נותר גבוה לאורך התקופה, אף שבשנה השלישית נרשמה ירידה מסוימת במספרן.
מתוך כלל הפניות, 21,829 כללו תוכן אובדני (מחשבות, כוונות, מעשים). שיעורן הממוצע לאורך שלוש השנים עמד על 2.35%. בער"ן מציינים כי גם בשנה השלישית היה שיעורן נמוך מזה שנרשם לפני המלחמה, שעמד על כ-3% מכלל הפניות. בער"ן מדגישים כי מצוקה אובדנית נובעת משילוב של גורמים, ולכן אין לייחס את המגמה למלחמה או לגורם יחיד.
פניות של נשים היוו 56% מכלל הפניות, פניות של גברים היוו 44% בהתאמה. חלקן של הפניות מבני נוער וצעירים עד גיל 24 עלה בעקביות: מ-19% מכלל הפניות בשנה הראשונה ל-21% בשנה השנייה ול-23% בשנה השלישית - עלייה של שני אחוזים בכל שנה.
גם בקרב בני 35-44, ובהם בעלי משפחות ומשרתי מילואים, נרשמה עלייה עקבית: מ-15% בשנה הראשונה ל-17% בשנה השלישית.
הבדידות בעלייה
הבדידות תופסת מקום הולך וגדל בפניות לער"ן לאורך שלוש שנות המלחמה. בשנה הראשונה עסקו בנושא 28.2% מהפניות, בשנה השנייה עלה שיעורן ל-39.3%, ובשנה השלישית הגיע ל-41% - יותר מארבע מכל עשר פניות. הבדידות היא הנושא השכיח ביותר.
במקביל, ירד חלקן היחסי של הפניות בנושאי כאב נפשי, דיכאון ומצוקה נפשית חריפה: מ-26.6% בשנה הראשונה לכ-20% בכל אחת מהשנתיים שלאחריה. גם שיעור הפניות בנושאי חרדה, טראומה ואובדן ירד, מ-18.4% בשנה הראשונה ל-10.6% בשנה השנייה ול-9.6% בשנה השלישית.
בער"ן מדגישים כי הירידה בשיעורים אלה אינה מעידה בהכרח על כך שהמצוקה הנפשית פחתה או שהשלכות המלחמה חלפו, אלא משקפת שינוי בהרכב הנושאים שעולים בפניות לקווי הסיוע.
נורת אזהרה: מחשבות אובדניות
מגמה המחייבת תשומת לב היא העלייה בחלקן של פניות הכוללות אובדנות, כוונות או מעשים. שיעורן עלה מ-2% מכלל הפניות בשנה הראשונה ל-2.2% בשנה השנייה ול-2.83% בשנה השלישית.
"יש לפרש את המגמה בזהירות, שכן מצוקה אובדנית מתפתחת מתוך שילוב של גורמי סיכון, נסיבות חיים ומאפיינים אישיים וחברתיים, ולא כתוצאה של סיבה אחת שניתן לבודד". אומרים בער"ן, "עם זאת, העלייה העקבית בחלקן של פניות אלה לאורך שלוש השנים היא ממצא המדגיש את החשיבות של המשך מעקב אחר מצוקה אובדנית ושל שמירה על אפשרויות סיוע זמינות ונגישות לאורך זמן".
מצוקת החיילים
בשלוש שנות המלחמה התקבלו בער"ן 160,000 פניות של חיילות וחיילים בסדיר ובמילואים. גברים היוו את רוב הפניות של חיילים בסדיר ובמילואים לאורך שלוש שנות המלחמה עם שיעור של כ-60% ונשים היוו כ-40% בהתאמה. בשנה הראשונה למלחמה בלטו במידה דומה שלושה תכנים מרכזיים: כאב נפשי, דיכאון ומצוקה נפשית חריפה היוו 28% מהפניות; חרדה, טראומה ואובדן 28%; בדידות 27%. בשנים השנייה והשלישית חל שינוי ברור בתמהיל הפניות. שיעור הפניות בנושא בדידות עלה ל-41% ונשאר ברמה זו גם בשנה השלישית. במקביל, חלקן של פניות בנושא כאב נפשי, דיכאון ומצוקה חריפה ירד ל-20% בשנה השנייה והשלישית, ופניות בנושא חרדה, טראומה ואובדן ירדו ל-17%.
"המעבר הבולט מתכנים של מצוקה חריפה, חרדה וטראומה אל בדידות משקף שינוי באופי המצוקה ככל שהמלחמה מתמשכת. בתחילת המלחמה בולטים יותר האיום המיידי, האובדן והתגובות הרגשיות החריפות. בהמשך, כשהשירות הממושך והמעברים החוזרים בין הצבא לבית הופכים לחלק מהחיים, גדל מקומם של הקושי לשמור על רצף, תחושת הריחוק והצורך בקשר ובהבנה" מדגישים בער"ן ומסבירים כי בדידות בהקשר זה אינה בהכרח היעדר אנשים מסביב. "חיילים ומשרתי מילואים עשויים להיות מוקפים בחברים ליחידה, במשפחה ובקהילה, ובכל זאת להרגיש שקשה לחלוק את מה שעברו, להסביר את הפער בין השירות לחיים בבית או לחזור באופן מלא לתפקידים ולמערכות היחסים שהשאירו מאחור. במלחמה ממושכת, החזרה הביתה אינה תמיד חזרה פשוטה לשגרה".
"אובדנות היא תופעה מורכבת ורבת גורמים, ואין לייחס אותה לאירועים ולנסיבות חד ממדיים" מדגישה ד"ר דניאלס, "היא מושפעת משילוב של גורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים, לצד גורמי סיכון וגם גורמי חוסן והגנה. לכן הנתון אינו מאפשר לקבוע מה עומד בבסיס העלייה, אך הוא כן מעיד על חומרת המצוקה שמגיעה לקווי הסיוע של ער"ן בטלפון וברשת ועל הצורך להיות קשובים במיוחד לצעירים גם כאשר כלפי חוץ נראה שהם מתפקדים. הנתונים של ער"ן מזכירים לנו שדווקא בתוך אשליית השגרה חשוב לראות את מי שמתקשה, לזהות סימני מצוקה, לשאול על אובדנות בצורה ישירה כשעולה דאגה, להקשיב ולהבטיח שעזרה תהיה נגישה לפני שהמצוקה מעמיקה".
התרעות פיקוד העורף