מאז פרוץ המלחמה משקיע אגף השיקום במשרד הביטחון חלק ניכר ממאמץ שיקום אלפי פצועי צה"ל הלומי הקרב ב"בתים בטוחים" שהם מחלקה אשפוזית פתוחה, בית של ממש, בתוך מרכזים רפואיים פסיכאטריים אבל בנפרד. הם מיועדים לכניסה מיידית מרצון ברגעי משבר נפשי כהחייל מרגיש שהוא שצריך השגחה. בעבר במצוקה פצועים היו בורחים לים, ליער, להתבודד. בחלק לא קטן מהמקרים ביקשו להיעלם ומשאירים משפחות וחברים מודאגים המחפשים אחריהם. הפתרון החלופי של הבתים הבטוחים הוקדם בדיוק בגלל הרתיעה של פצועי צה"ל רבים מכניסה לבי"ח פסיכיאטרי והם מיועדים לשהות קצרה, עזרה ראשונה.
עומרי פרץ, בן 28, התגייס לגדוד 13 של גולני ב-2016. אחרי שהוקפץ למילואים ב-7.10 התפרצו אצלו ביתר שאת חרדות, קשיי שינה, ותסמינים נוספים של פוסט טראומה. הוא נכנס לבית הבטוח באפריל האחרון, ולאחר מכן חזר לעוד מספר ימים וכיום נמצא בבית מאזן - מסגרת למניעת אשפוז פסיכיאטרי, שניתן לשהות בה עד שלושה חודשים. "איבדתי לאורך השירות שלי חברים ומכרים רבים, חבר טוב מאוד שלי נפצע וחיסלתי מחבלים שהפנים שלהם מופיעות עד היום בסיוטים שלי. למרות הכול, המשכתי לחיות חיים נורמטיביים ולעשות מילואים במשך כשש שנים. במשך יותר משבע שנים הייתי בהכחשה של המצב ושל תסמיני הפוסט־טראומה", מספר עומרי, "אחרי השבעה באוקטובר הוקפצתי למילואים בזמן שהייתי בדרך לטיול ירח הדבש שלי עם אשתי. כבר בשבוע הראשון חוויתי התקף חרדה קשה. בהמשך, לאחר שנאמר לי שהגדוד ייכנס לעזה, חוויתי התקף נוסף. נשברתי, בכיתי ונחשפתי בפני אשתי לראשונה. משם התחלתי טיפול".
למרות טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, מצבו המשיך להחמיר. "בשלב מסוים כבר לא הצלחתי להישאר בבית. עזבתי לים למשך חמישה ימים, ומשם הגעתי לבית בטוח בבאר שבע. הגעתי לשם כשכבר לא הצלחתי להחזיק את עצמי לבד ונשארתי 13 ימים. בבית הבטוח הרגשתי בפעם הראשונה מזה זמן שאני לא חייב להתמודד עם הכל לבד. הייתה מסגרת, היו אנשים שהכילו אותי, הקשיבו לי והבינו שאני לא מגיע לשם כי אני חלש, אלא כי עברתי דברים קשים ואני צריך מקום בטוח לעצור בו".
עומרי מדגיש: "חשוב לי שגם מי ששוקלים לבקש עזרה ידעו שהמקום מותאם לצרכים שונים: ניתן להגיע עם כלב שירות, ניתן לשהות עם קנאביס רפואי ברישיון בתוקף, והמקום מונגש ומותאם גם לפצועים פיזית. אני נמצא כיום לקראת סיום חלק משמעותי מתהליך השיקום שלי, אבל הדרך הזו לא הייתה אפשרית עבורי בלי האנשים שהיו לצידי. אני רוצה להקדיש תודה מיוחדת לאשתי, שלומדת איתי בכל יום מחדש איך להכיל ולקבל אותי, אבל אני יודע שלא לכולם יש בת או בן זוג לצידם, ולא לכולם יש מערכת תמיכה וזה בסדר. אף אחד לא צריך להרגיש שהוא חייב להתמודד לבד או שההצלחה שלו תלויה בכך שיש לו מישהו בבית. המסר שלי לכל הלומי והלומות הקרב הוא פשוט: אל תישארו לבד. מותר לבקש עזרה. יש מקומות ואנשים שמוכנים לקבל, להכיל ולתמוך בכם בדיוק מהמקום שבו אתם נמצאים. אני עדיין בדרך, בתקווה להצליח".
רחלי שטרן, ראש החטיבה למענים סוציאליים לפוסט טראומה, באגף השיקום במשרד הביטחון, מסבירה: "בית בטוח מאפשר לפצוע לקבל טיפול, איזון וייצוב רפואי במסגרת שהייה שהינה חליף לאשפוז פסיכיאטרי בסביבה רגועה ותומכת. כיום פועלים חמישה בתים בטוחים בפריסה ארצית: בשיבא - תל השומר, במעלה כרמל, בכפר שאול בירושלים, בבאר יעקב ובבאר שבע. המענה מיועד לפצועים המתמודדים עם מצוקה נפשית או עם משבר שאינו ניתן להכלה במסגרת ביתם ושזקוקים למקום בטוח וזמין לצורך ויסות, הרגעה וטיפול קצר מועד. במהלך השהייה מקבלים הפצועים מעטפת טיפולית רב־מקצועית, טיפולים וסדנאות" והיא מדגישה: "הפנייה נעשית באמצעות הגעה למיון הפסיכיאטרי, באופן עצמאי או באמצעות הפניה . לצד מתן מענה מיידי ברגעי מצוקה, המטרה היא להמשיך לתהליך טיפולי ושיקומי , כשהיעד המרכזי הוא חזרה לתפקוד מיטבי".
רב סרן במיל. א' שירת באוגדת עזה ומה-7.10 עסק באיתור וזיהוי מאות חללים. הוא עצמו שהה ב"בית בטוח" בחודש מאי האחרון וכרגע במסגרת מאזנת. "הייתי במילואים מאז 7.10 עם הפסקות קצרות של שבוע-שבועיים פעם בכמה חודשים לצרכי רענון ועיבוד. בין היתר חוויתי התקפי חרדה, דכאון, ירידה משמעותית בתפקוד בעבודה וניתוק רגשי ותפקודי בבית וכן איבוד חשק ועניין בתחביבים" הוא מספר, "לפני הבית הבטוח נפגשתי עם מטפלים שונים, פסיכיאטרים ואף התחלתי טיפול תרופתי. כמו כן, יצאתי לשני 'עיבודים' בחו"ל עם הצוות שלי מהמילואים. לבית הבטוח בבאר שבע הגעתי לפני מספר חודשים בעקבות המלצה של חבר ומצאתי שם שקט שלא מצאתי כמותו בשום מקום אחר. המרחב האישי הוא גדול, הצוות עוטף אבל לא לוחץ ובאמת מרגיש בית. החל מהמנהלת שדואגת ועוטפת כמו אמא, דרך צוות המדריכים המסור המשמשים לעיתים כאחים של ממש". א' מספר כי בשונה ממקומות אחרים, השקט, הגמישות והמרחב של הבית הבטוח מאפשרים לתת מקום רחב יותר לצרכים האישיים של כל אחד מהמבקרים בו ללא ביקורת.
"מצאתי את עצמי ניגש למטבח ומבשל לחברים שאיתי ולצוות המטפלים ותוך כדי בוכה על כך שאני לא מצליח לבשל בבית למשפחה. זה אפשר לי בפעם הראשונה להיות קשוב לעצמי, להבין מה נכון יותר יותר עבורי מבחינה אישית, טיפולית, זוגית ומשפחתית" אומר רס"ן א', "הצוות פשוט היה שם ונתן מקום לתחושות, לכאב ולקושי לצאת, נתן לי כלים להתמודד לאחר החזרה הביתה ולהתגבר על הקושי הזה ועל קשיים נוספים והפחיתו משמעותית את התלות בתרופות המשפחה שלי ואני חייבים להם המון".
התרעות פיקוד העורף