המיצב ״התשמע קולי״ בבית יד לבנים מנציח תשעה מבני ובנות העיר באמצעות מכתבים אישיים של הוריהם. בין זיכרונות מהבית לשמחות המשפחתיות שהילדים כבר לא יזכו לחלוק, נחשף הגעגוע שנותר גם בחלוף שלוש שנים
״לפעמים אני מדמיינת שאתה מקיש בדלת, אני פותחת ואתה עומד שם מחייך״, כותבת איריס בן שיטרית לבנה אלרואי. בהמשך היא מדמיינת מה תאמר לו: ״בוא אלרואי, בוא תאכל, הכנתי לך קובה סלק. כמה הייתי רוצה שהרגע הזה יהיה אמיתי״.
מכתבה הוא אחד מתשעה טקסטים אישיים המוצגים במיצב ״התשמע קולי״ בבית יד לבנים בבית שאן, לזכר תשעה מבני ובנות העיר שנפלו ונרצחו מאז שבעה באוקטובר ובמהלך מלחמת ״חרבות ברזל״. מתנ״ס בית שאן יזם את המיזם לציון שלוש שנים למלחמה, מתוך רצון להעניק מקום לזיכרונות האישיים של המשפחות.
אילנית עובדיה, עובדת המרכז הקהילתי בעיר, פנתה לאמהות השכולות וביקשה מהן לכתוב מכתב אישי לילד או לילדה שאיבדו. מהמכתבים יצרה את המיצב, המאפשר לציבור להכיר את המונצחים דרך עיני הוריהם. לצד מכתבי האמהות מוצג גם טקסט משותף של תחיה ואורי דויטש, הוריו של יהונתן.
במכתבים חוזרים ההורים אל החיבוקים, השיחות והרגעים הפשוטים בבית. איריס מספרת לאלרואי על שלושה אחיינים שנולדו לאחר נפילתו, וכותבת: ״הבית מרגיש ריק בלעדיך, החדר שלך נשאר כמו שהוא, כאילו בכל רגע אתה יכול להגיע אליו, כאילו הזמן שם עצר מלכת ומחכה לך״.
שרה שוורץ, אמו של שגב, מספרת על ההנצחות לזכרו ועל המשפחה שהתרחבה מאז מותו. ״אנחנו ממשיכים לספר מי היית, על הלב שלך, על החברים שלך, על הדרך שבה חיית ועל הגבורה שלך באותו בוקר״, היא כותבת. ״ואני מסתכלת על כל זה ולפעמים הלב מתרחב מגאווה, ובאותה נשימה נשבר מחדש. כי הייתי מוותרת על כל ההנצחות שבעולם בשביל עוד יום אחד איתך״.
רחל מועלם, אמה של נעמה, מתארת כיצד היא אוספת את הסיפורים, התמונות והערכים שהשאירה בתה, כדי שאחרים יוכלו להכיר אותה ולקבל ממנה השראה. ״זו אחת הדרכים שבהן אני ממשיכה להיות אמא שלך, לשמור את הדרך שלך חיה ולהעביר מהאור שלך הלאה״, כתבה.
לדברי עובדיה, המיזם נולד מתוך רצון לתת לאמהות מקום לספר, לזכור ולהמשיך את הקשר עם ילדיהן. ״המכתבים האלה הם הרבה יותר מטקסטים כתובים. הם שיחה מתמשכת של אמא עם הילד שלה, שיחה של אהבה שלא נפסקת״.
המיצב מוצג בבית יד לבנים בבית שאן בין 5 ל-8 באוקטובר, בשעות 08:30 עד 15:00
התרעות פיקוד העורף