שתי החברות התחבאו שם עשר שעות, בעוד הדר מדממת: "בשלב מסוים ראיתי דמות מתקדמת לכיווננו. אמרתי לחברה שלי: 'תקשיבי, יש פה מחבל, אם לא נזוז מפה, עוד כמה דקות הבן אדם הזה יהיה פה ויהרוג אותנו'. החברה עזרה לי לעלות לאוטו, היא נהגה, ואיכשהו הצלחנו לצאת משם. חזרנו לעיקול מפלסים, לאנדרטת 'חץ שחור'. מסביב ראינו מלא גופות. היו שם גם אנשי איחוד הצלה. הם קלטו אותנו. משם פינו אותי לצומת חלץ, ואז הובלתי באמבולנס להדסה עין כרם".
"כשהצלם עצר את הג'יפ, רצתי ברגל למקום הזה ואפילו מצאתי שם חתיכה מפח הרכב. זה המקום שהייתי בו עשר שעות. המקום שבו ישבתי כפופה, מתחבאת. הצטלמתי כשאני עומדת חופשייה בדיוק במקום הזה", היא מספרת.
"לפני 7 באוקטובר הייתי מאמנת כושר, ולא יכולתי להיות 'שני המאמנת'. זו הייתה תקופה קשה עבורי. הרגשתי כאב, אובדן. אבל מהמקום הזה הגיע גם סוג של צמיחה, של משהו חדש. פתאום אני מבינה עד כמה מה שעברתי דייק אותי. כמה כלים אני יכולה לתת היום לאחרים, אחרי כל מה שעברתי - גם בגוף וגם בנפש. בימים אלה אני פותחת מחדש את העסק שלי, חוזרת לאמן. אני מרגישה שכל הכלים שרכשתי בתקופה הזו אפשרו לי להוציא החוצה את הגרסה הטובה ביותר שלי".
הדר מודה כי אינה מעכלת את העובדה שחלפו כבר שלוש שנים מאז 7 באוקטובר: "את גם לא באמת מאמינה שהדבר הזה קרה. הזמן, העולם, המציאות - הכל כאילו רץ. אבל כל מי שהיה שם עדיין נמצא שם, לומד לחיות עם זה".
התרעות פיקוד העורף