"מהר מאוד מחבלים הגיעו אלינו, ניסו לפתוח את דלת הממ"ד. ארבע פעמים הם נכנסו לבית ויצאו, כשבעלי ובני מחזיקים בידית דלת הממ"ד. זו הייתה ממש הישרדות, אי אפשר אפילו לתאר את התחושות. זה פחד שמלווה אותך כל שנייה. בשלב מסוים המחבלים הציתו את הבית. בשעה 7 בערב הגיעו חיילים להציל אותנו. יצאנו מהבית כשהוא בוער. אז גם נפגשנו עם הבן הבכור", מספרת.
לב, אמנית קרמיקה, ומשפחתה שהו חודש וחצי במלון בים המלח, עברו לבית ינאי ובהמשך לכפר סבא, שם לב נמצאת כיום. לביתה בבארי היא חזרה בפעם הראשונה כשלושה חודשים אחרי השבת השחורה. "ראיתי את הזוועות, הכל שרוף, מפויח, אין בית בכלל", היא מתארת.
"הייתה תחושה של זעזוע. הרגשתי שזו הייתה רולטה רוסית, מזל כזה שיצאנו משם. אחרי פרק זמן הגעתי שוב לבית, ואז התחלתי לאסוף את השברים, תרתי משמע. הכל בבית נשרף, חוץ משברי קרמיקה שהיו בסטודיו ובחלל הבית. הייתי מגיעה פעם בחודשיים-שלושה ובעזרת חברים אוספת את השברים. שטפתי את השברים, צילמתי אותם. צילמתי גם את קירות הבית, את הצבע שנגלה מתחת לטיח המתקלף. בסופו של דבר, התחלתי ליצור כלים ועליהם הדפסים של מה שצילמתי ושל זיכרונות מהקיבוץ. כך נולד הפרויקט האמנותי שלי, 'שברי זיכרון'".
הביקור האחרון של לב בביתה היה בחודש מאי האחרון, אז הוא נהרס כחלק מתהליך השיקום של הקיבוץ. "מה שהיה לי מול העיניים, היה לי גם בראש: שהגיע הזמן להיפרד מההרס ומהחורבן הזה", היא מתארת. "נגמר הפרק הזה, של הבית השרוף. אין יותר מה לחזור לבית ולחפש את עצמי שם. אין לי כבר בית בבארי. זה היה מבחינתי גם סוג של סגירת מעגל עם הפרויקט האמנותי שעשיתי".
התרעות פיקוד העורף