לחקור את המחדל ולקחת אחריות
מועצת אוקטובר: "לא ניתן למי שנכשלו לחקור את עצמם"
לפי אותה עדות, נתניהו השיב: "מהאוויר בעזה? רק אם יהיה פיגוע נורא, אחרת עדיף משהו קטן". במועצה טוענים כי זו לא הייתה הפעם היחידה באותם שבועות שבה נמנעה פעולה מקדימה או משמעותית מול חמאס, וכי בידיהם גם קטעי פרוטוקולים הנוגעים להחלטות שהתקבלו באותה תקופה. מדובר בטענות שמפרסמת מועצת אוקטובר על בסיס חומרים ועדויות שלדבריה אספה, והן לא אומתו באופן עצמאי.
"שלוש שנים שבהן משפחות שלמות קמות בכל בוקר לאותו כיסא ריק, לאותו חדר שנשאר כפי שהיה, לאותה שאלה שאין עליה תשובה", נאמר בהצהרה. המועצה דורשת כי הוועדה שתקום תחקור את הדרג המדיני, את הדרג הביטחוני ואת מלוא שרשרת קבלת ההחלטות שהובילה לאסון. "לא למען נקמה. לא למען פוליטיקה. למען האמת, למען המשפחות, ולמען שה-7 באוקטובר הבא לעולם לא יקרה", נכתב. "שלוש שנים אחרי הטבח, למדינת ישראל עדיין יש חוב למשפחות. החוב הזה הוא האמת. ואנחנו נדאג לפדות אותו".
זירות הטבח - ומחאה מול בתי השרים
מיצג נוסף שהקימו הבוקר פעילים ואזרחים נשא את הכותרת "7/10 - מחיר הכישלון". יוצריו ביקשו להמחיש באמצעותו את המחיר האנושי של אותו יום: משפחות שנרצחו בבתיהן, ותיקי המדינה, צעירים שיצאו למסיבה, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים שניסו להציל אחרים. "זו לא גזירת גורל - זו מדינה שאיבדה דרך", נכתב בטקסט שליווה את המיצג. "לא ננוח עד שממשלת המחדל וההפקרה תלך הביתה. לא נשקוט עד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. נתקן ונשקם".
על אופי הגוף שיחקור את המחדל ניטש ויכוח גם בין משפחות 7 באוקטובר. משפחות המזוהות עם פורומים אחרים, ובהם "דין וצדק" ו"פורום הגבורה", מתנגדות למתווה של ועדת חקירה ממלכתית שבה נשיא בית המשפט העליון ממנה את חברי הוועדה, ודורשות מנגנון חקירה אחר. המחלוקת על זהות החוקרים ועל דרך מינויים נותרה בעינה גם שלוש שנים אחרי הטבח.
מאות מוקדים של זיכרון ומחאה
אירועי הזיכרון והמחאה יימשכו לאורך היום במאות מוקדים. בשעה 12:00 מתוכננת דקת דומייה במקומות עבודה, רשויות, מוסדות ציבור ומוקדים נוספים. בשעות אחר הצהריים יימשכו אירועי הזיכרון והמחאה בצפון, במרכז ובדרום, וב-18:29 צפוי אירוע נוסף באתר הנובה ברעים. בערב ייערך בפארק הירקון בתל אביב טקס הזיכרון המרכזי של המשפחות, לצד טקסים ואירועים נוספים ברחבי הארץ.
היום שהחל בדקת דומייה בשעה 6:29 יימשך עד הלילה בשיירות, בטקסים ובמוקדי המחאה. בפי משפחות רבות נשארת גם שלוש שנים אחרי הטבח אותה דרישה: חקירת המחדל וקביעת האחריות לאסון.