היא הספיקה להתקשר לאמה כשהחלו ההזעקות להישמע וסיפרה לה שאין בנמצא מרחבים מוגנים. בעצת האם היא נכנסה למכוניתה עם עדי מייזל ז"ל שהגיעה עימה לנובה והחלה לנסוע במטרה לחזור לתל אביב.
על פי הכוונת המשטרה היא ניסתה לנהוג את הרכב דרך השטח החקלאי. היו שם מאות כלי רכב שנתקעו בלי יכולת להגיע לכביש. שעתיים לקח לשתיים להגיע לציר התנועה, עליו רבצו דוממות עשרות מכוניות שהכילו מבלים שנרצחו. הם היו טרף קל למחבלים. היא התקשרה שוב לאמה בצהרים, סיפרה שעדי כבר לא בחיים והיא עצמה פצועה מכדורים שספגה בביטנה.
8 דקות היא היתה כך, מודעת לסוף הנורא של חייה. מישהו הציע לה לצאת מהרכב ולעשות את עצמה מתה. היא שמעה לעצה ונשכבה מתחת לשלט כשהטלפון צמוד לאזנה. לאמה ששמעה אותה בצד השני. היא הספיקה ללחוש כמה היא אוהבת אותה לאחר שנפרדה בשלווה משאר בני המשפחה: "הם באים לירות בי" הספיקה לומר, לפני שנשמע מטח היריות הקטלני, גדול ועצום. ליבי השתתקה לעולמים, מותירה משפחה שבורה שבה אח תאום, אחות קטנה, זוג הורים וענפי משפחה רבים ועצובים, שבאמצעות פינת ההנצחה מנסים להשאיר אותה עוד קצת בעולם.
דמותה על גלגליות כבר לא תופיע ורק זיכרונה, לנצח יהדהד בראשם של בני המשפחה. את כל זה אנו למדים מהשלט הגדול שמתאר את קורות חייה והאופן בו נפרדה מהם. שלטים דומים מפוזרים הרבה בין עצי האיקליפטוסים העוטרים ומקיפים את אתר הנובה ביער רעים.
טקס הזיכרון לנרצחים, לנופלים, לחללים ולמתים, נערך שוב עם בני המשפחות השכולות, חברים של אלו שאיבדו את חייהם והרבה מבקרים: "אסוף את המעשים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת, אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת", דקלם נשיא המדינה יצחק הרצוג את איתמר פרת, "אחיי ואחיותי משפחות השכול, בעודנו עומדים כאן יחד במקום הנורא הזה בו הפך מחול מספד, גם בחלוף שלוש שנים קשה להבין כיצד הפך המּקום הזה לזירת טבח. אנחנו עומדים יחד איתכם במקום בו רעות ואהבה, אור וחושך, נותנים לנו עוצמה. בל נשכח את החיים שאבדו כאן לנצח ואת החיים ששרדו כאן".
שולי רנד ואמיר בניון עלו ושרו על ואל ריבונו של עולם: "אייכה" הם הדגישו. נערים חרדים מרוויחים מצוות חינם בניסיון מוצלח לפעמים לקרב אנשים להניח תפילין ולהשלים מניינים. בני משפחה רבים, נעים ומסתובבים בין השלטים הדוממים, מביטים בפנים המחייכים שניבטים מהם, לעיתים נשמע מי מהם או מהן מסבירים את הדמות שבשלט לעומדים בצידם, בני משפחה, חברים, סקרנים ומבקרים.
על מסכים מעל הבמה מוקרנות תמונות החללים בחיוכם הנצחי, האחרון: "האתר הזה הפך להיות קדוש מהסיבות הלא נכונות" אמר אייל אוסטרינסקי, יו"ר קק"ל, האחראית על פיתוח, טיפוח ואחזקת אתר ההנצחה, "הוא הפך ברגע אחד ממסיבה שוקקת חיים לאתר של מוות המוני. דווקא כאן, אנחנו מדליקים יחד מחדש את האור הבולט ביותר.
עדות לעוצמה שלנו. 421 נרצחו כאן או במנהרות החמאס בשבי. אלו שנותרו חיים יום יום את הזיכרון. מתוך השבר הגדול בתולדותינו עשיתם בני המשפחות את הדבר המופלא. בחרתם בחיים. אני מתחייב שסיפור ההנצחה הוא רק שלכם. אף אחד לא יכתיב לכם איך לעשות את ההנצחה. יש פה סיפור שחייבים לספר אותו. אנחנו כאן כדי לסייע היכן שרק ניתן במעשים".
חושך עטף את האתר. נורות קטנות האירו את שלטי הפנים הדוממים כמו נרות זיכרון שהודלקו בתחתית העמודים. החושך הזה, שהפך מנת חלקם היומית של רבים.
התרעות פיקוד העורף