משחה ים המלח, שמתקיים ביוזמת ארגון "שומרי ים המלח", כולל מסלול מאתגר של חמישה קילומטרים וקורא לשימורו של אחד מפלאי הטבע הייחודיים בעולם. עשר שנים לאחר ששחיינים מתשע מדינות חצו לראשונה את ים המלח בשחייה היסטורית שנכנסה לספר השיאים של גינס, יתקיים משחה מיוחד לציון עשור לאירוע שביקש להפנות את תשומת הלב העולמית למשבר הסביבתי המתמשך של ים המלח. מאז פועל הארגון לקידום המודעות הציבורית, המחקר, החינוך ושיתופי הפעולה למען עתידו של הים שמפלס מימיו ממשיך לרדת בכ-1.2 מטרים מדי שנה.
בניגוד למשחים תחרותיים, האירוע שישתתפו בו עד 50 איש אינו מיועד לשבירת שיאי מהירות, אלא להעברת מסר סביבתי וחברתי. המארגנים שואפים להפוך את האתגר הספורטיבי לפעילות ציבורית מתמשכת שתרחיב את מעגל האנשים הפועלים למען שימור ים המלח שלמצבו יש השלכה על התיירות בישראל ובאזור.
להתמודד עם הטראומה
פליקסברודט, בן 51, בזוגיות ואב לבת, גר במושב מגדים שבמועצה האזורית חוף הכרמל. הוא מרצה ומלווה רגשי בנושא צמיחה פוסט-טראומטית ועוסק גם באתלטיקה משמעותית, תחום שלדבריו יוצק לעיסוק הספורטיבי תוכן משמעותי נוסף, כהעלאת מודעות לנושא מסוים. משחה ים המלח, שבו ישתתף לראשונה, הוא נושא מסוג זה.
במרץ 1981, כשהיה בן 5 וחצי, פליקסברודט ומשפחתו היו מעורבים בתאונת דרכים קטלנית. "נסענו כל המשפחה, ההורים, ארבעה ילדים וכלב, מחיפה לכיוון אילת", הוא משחזר. "ליד יטבתה עשינו תאונה חזיתית עם משאית. אבא שלי נפטר בדרך לבית חולים ואחת האחיות נפטרה בבית החולים. כולנו נפצענו. לי היו בעיקר פציעות בפנים".
בשנת 2000 עבר פליקסברודט לגור בניו יורק, "ושנה לאחר מכן הקמתי שם גן פרטי שגדל להיות בית ספר", הוא מספר. "באותו שלב, ובייחוד אחרי הלידה של הבת שלי ב-2004, הבנתי שאני צריך באמת להתמודד עם הטראומה שלי. נכנסתי לטיפול פסיכולוגי, שאחר כך התקדם ל-EMDR - טיפול נפוץ ויעיל להתמודדות עם פוסט-טראומה. בטיפול הזה נחשפה הרבה מהטראומה שלי ובמקביל ראיתי שספורט מאוד עוזר לי לשחרר חלק מהמכאובים ומהבעיות שהטראומה השאירה".
עוד סיפר: "ב-2011 התחלתי לעסוק באתלטיקה משמעותית. זה התחיל ממשחה לגיוס כספים לטובת בריכת שכשוך והמשיך למסע של הרבה מאוד אירועים ברחבי העולם, שבהם גם היו לי הישגים משמעותיים. ב-2018, למשל, השתתפתי בטריאתלון חצי איש הברזל בדרום אפריקה, והייתי הראשון בעולם שעשה ג'וגלינג, כלומר ג'אגלינג תוך כדי ריצה. עשיתי שחייה, אופניים, ריצה ותוך כדי הריצה גם להטוטנות עם שלושה כדורים".
יחף מאז הקורונה
מאז הקורונה, מספר פליקסברודט, הוא אינו נועל נעליים כמעט. "להיות יחף עוזר לי להתקרקע, לפרוק מתחים חשמליים ונפשיים, מאפשר לי להיטען מהאדמה", הוא מסביר. "זה מפעיל את חוש המישוש, גורם לתחושה של כאן ועכשיו, מחבר אותי לטבע, לבורא, לבריאה".
בדצמבר 2022 הוא חזר לארץ מארצות הברית ומאז 7 באוקטובר החל, לדבריו, לסייע באמצעות עמותות ומיזמים שונים למפונים, לניצולי הנובה, למשפחות חטופים ולמשפחות שכולות. "היום אני ממשיך לעבוד עם מילואימניקים, עושה איתם עיבוד של מעבר מלחימה לאזרחות, ועובד גם עם לא מעט הלומי קרב בליווי רגשי משולב בשחרור אנרגטי ותקשור", הוא מספר. "אני מתמקד בתחושות, ברגשות ובכלים פרקטיים. מלמד הליכה יחפה ודברים שאפשר לעשות עם הגוף. הספורט משולב מאוד בתהליך הליווי. אני מדבר עם האנשים על תנועה, תזונה, הרגלים יומיומיים פיזיים ונפשיים, ושם דגש על נושא האחריות העצמית, קבלת האחריות על עצמך".
לפני כחודשיים פליקסברודט החל להתאמן לקראת המשחה: "קניתי מסיכה מיוחדת עם שנורקל שמכסה את כל הפנים, גם מקומות שרגישים למגע המים המלוחים. אני מתאמן בשחייה במגדים ובחיפה ובשבת כבר התאמנתי בחוף קליה בים המלח. אני מצפה מאוד לאירוע".
התרעות פיקוד העורף