במכתבו הראשון לברנדייס, בינואר 1934, מתאר בן-גוריון את התפשטות התעמולה האנטישמית באירופה, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה: "בעת ביקורי הקצר באנגליה ובצרפת ראיתי את גרעין הפרופגנדה המורעלת של הנאצים נגד היהודים הולך ומתפשט לאט לאט, כמעט בלי שיורגש, אבל קיים בשתי הארצות האלו".
במכתב הוא מנסח שני תנאים שצריכים לעמוד לנגד עיני ההנהגה הציונית "צרות העם היהודי" ו"כושר הקליטה של ארצנו "מבחינתו, לא די להכיר במצוקת היהודים או לקרוא להם לעלות ארצה. יש לבנות תשתית כלכלית, תעסוקתית והתיישבותית שתאפשר להם להגיע ולבנות כאן את חייהם. הוא אף קובע כי באותה עת הארץ מסוגלת לקלוט 50 אלף יהודים בשנה, ומתריע כי אם לא ייערכו לכך בזמן, עלול העם היהודי לשלם מחיר כבד.
כשנה לאחר מכן, ביוני 1935, בן-גוריון כבר עובר משאלת העלייה לשאלת המעשה: היכן ניתן יהיה לקלוט את מאות אלפי היהודים ואולי מיליונים בעתיד? בתזכירו לברנדייס הוא פותח בקביעה "בעיית הבעיות בארץ ישראל בשעה זו היא בעיית הקרקע". בן-גוריון התריע כבר אז כי "גבולות ההתיישבות בארץ הגיעו לאחרונה כמעט לסף התמלאותם" , והזהיר כי ללא הרחבת שטחי ההתיישבות, "אי אפשר יהיה לקלוט בארץ את כל היהודים הנאלצים או עלולים לעזוב את ארצותיהם".
הפתרון שזיהה היה הנגב. מרחב עצום שכמעט אינו מיושב, ושבעיניו טמן בחובו פוטנציאל אדיר לעתיד העם היהודי. "עיקר חשיבותו של הנגב הוא בעובדה, ששטחים גדולים ריקים הם מאין יושב, פשוטו כמשמעו", כתב בן-גוריון, והוסיף כי באמצעות קידוח בארות ניתן יהיה "ליצור התיישבות המונית צפופה, שלא תיתכן בשום מקום אחר בארץ ישראל המערבית".
מבחינתו, הנגב לא היה שטח מדברי מרוחק או אזור הנמצא בשולי הארץ, אלא עתודת הקרקע הגדולה שיכולה לשנות את כללי המשחק ולאפשר את הרחבת ההתיישבות היהודית בהיקפים משמעותיים. את חזונו סיכם בקביעה כי פיתוח הנגב נועד "להגדיל את כושר הקליטה של הארץ" , ובכך לאפשר את קליטתם של יהודים נוספים לנוכח הגידול הצפוי בעלייה היהודית ומצוקת יהודי אירופה.
"הקריאה במסמכים האלה, שנכתבו לפני 91 שנים, מטלטלת דווקא בגלל הרלוונטיות שלהם למציאות שלנו היום. בן-גוריון ראה ב-1934 את התפשטות האנטישמיות באירופה. התהליך הזה חיזק את ההבנה שבן-גוריון פיתח כבר קודם - שהעם היהודי אינו יכול להפקיד את עתידו בידי אחרים. בן-גוריון כמו בן-גוריון לא הסתפק באזהרה או בזיהוי תהליכים. הוא שאל מה אנחנו צריכים לעשות כדי להבטיח שליהודים יהיה לאן להגיע, היכן לחיות ואיך לבנות את עתידם", ציין מנכ"ל המכון למורשת בן גוריון, איץן דוניץ – "התשובה שלו הייתה מעשית ונועזת: להרחיב את יכולת הקליטה של הארץ ולפתח את הנגב. מבחינתו, הנגב לא היה פריפריה או חלום לעתיד הרחוק, אלא מפתח לעתידו של העם היהודי".
התרעות פיקוד העורף