בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על זיכויה של מארי פיזם מרצח ביתה והרשיע אותה, לאחר שבמחוזי נקבע כי היא סייעה לרצח. בפסק הדין נכתב כי ״בסופו של יום לפנינו טרגדיה שקשה למצוא כדוגמתה – פעוטה בת כחמש שנים מוצאת את מותה בשותפות זדון בין לא פחות מאשר אמה יולדתה וסבה, וגופתה הקטנה מושלכת ככלי אין חפץ לקרקעיתו של נחל. כמה רוע יש בסיפור איום זה״.

הערעור עסק, כלשון פסק הדין, ב״פרשה אשר החרידה את הציבור במדינת ישראל, ובמרכזה עומד מעשה מתועב של רצח הילדה רוז פיזם, זכרונה לברכה, בטרם מלאו לה חמש שנים״. בהכרעת הדין המחוזי ב-19 במאי 2011 הורשעה מארי בעבירה של שידול לרצח בכוונה תחילה וזוכתה, מחמת הספק, מאשמת רצח. בן זוגה של מארי, רוני רון, הורשע בעבירה של רצח בכוונה תחילה. דינם של השנים נגזר, כבר במחוזי, למאסר עולם.

על פי כתב האישום שהוגש בשעתו למחוזי, לאחר שמארי ואביה של רוז, בנג׳מין, נפרדו במהלך שנת 2005, עזב בנג'מין את הארץ ביחד עם רוז. בין מארי לבין לרוני, הסבא, ואביו של בנג'מין, התפתחה מערכת יחסים רומנטית, במסגרתה נולדו להם שתי בנות. בשנת 2007, החזירה מארי את רוז לדירתם המשותפת בישראל. על פי כתב האישום, בסמוך לחזרה ארצה, חשו רוני ומארי קשיים בגידולה של רוז, אז, על פי כתב האישום, מארי החליטה כי רוז לא תמשיך להתגורר בביתם, והחלה להפציר ברוני להוציא את רוז מן הבית, תוך איומים כי תתאבד אם לא יעשה כדבריה. בעקבות זאת עברה במרץ 2008 מארי לביתה של אמו של רוני. ב- 12 למאי תכננה אמו של רוני להעדר מדירתה וביקשה מבנה כי ייקח את הילדה ויחזיר אותה לאחר שהוא דואג לרשום אותה למסגרת חינוכית לבוקר. מארי החלה להתנגד לחזרתה של רוז הקטנה לביתם ואז, על פי כתב האישום, נולדה ההחלטה לרצוח את הילדה המסכנה.

החל מחודש מרץ 2008, התגוררה רוז בבית אימו של המערער, ויויאן. ויויאן הפצירה במערער, כי ידאג לרשום את רוז למסגרת חינוכית, לשעות הבוקר, אך המערער סירב לעשות כן. ביום 12.5.2008, תכננה ויויאן להיעדר מדירתה, וביקשה מן המערער לקחת את רוז, תוך שהיא מתנה את חזרתה של רוז לידיה, בכך שתימצא עבור רוז מסגרת חינוכית כלשהי. בבוא המערער לצאת לכיוון דירתה של ויויאן, דרשה המערערת מן המערער, בבכי ובצעקות, שלא יחזיר את רוז לדירתם. המערער הגיע לדירתה של ויויאן ולקח ממנה את רוז. השניים גרמו למותה של רוז והכניסו אותה לתיק נסיעות אותו השליכו לנחל הירקון בתל אביב.

בפסק דינו של השופט שהם, אליו הצטרפו השופט אלייקים רובינשטיין והשופט עוזי פוגלמן נכתב כי, ״טענת של המערערת, כי המערער הוא האשם היחידי, והיא רק סייעה בידו לאחר הרצח, איננה מתיישבת עם חומר הראיות. מעורבותה של המערערת במעשה הרצח נלמדת באופן עקיף מאופיים של "יחסי הכוחות" בין המערערים והקשר ביניהם, בכל הנוגע לרוז, וכן מן הרצון של המערערת להיפטר מרוז, אשר היווה את המניע לרצח״.

בסיכום דבריו כותב השופט שהם, ״השתכנעתי כי רוז הפעוטה נרצחה במעשה פשע נתעב, שלו היו שותפים המערער, סבהּ של רוז, ובת זוגו, המערערת, אימהּ של רוז. בנסיבות מעוררות צער, בחרו השניים להיפטר מרוז באמצעות גרימת מותה והעלמת גופתה, במקום להשקיע את כוחם בחינוכה ובגידולה, ולמצער, להוציא אותה מן הבית למסגרת שתיטיב עימה״.

גם השופט רובינשטיין כתב על המקרה המחריד, ״בסופו של יום לפנינו טרגדיה שקשה למצוא כדוגמתה – פעוטה בת כחמש שנים מוצאת את מותה בשותפות זדון בין לא פחות מאשר אמה יולדתה וסבה, וגופתה הקטנה מושלכת ככלי אין חפץ לקרקעיתו של נחל. כמה רוע יש בסיפור איום זה״.

ביחס לטענות שהועלו כנגד מחדלי החקירה כתב השופט רובינשטיין, ״אחרון אני שאתמוך במחדלי חקירה, אך בפנינו דומה שמתגמדים הם לעומת הפרשה; כיצד ניתן להעלות על הדעת שרצח מעין זה יהיה כלא היה בשל טענת הגנה מן הצדק״.

בית המשפט העליון הרשיע את מארי פיזם ברצח בתה רוז

ערעור המדינה על הפרשת שעלתה לכותרות בשנת 2008 התקבל. אמה של רוז פיזם הורשעה כי היא סייעה לרצח