החלטת ועדת השחרורים לקצר בארבע שנים את עונשה של אתי אלון, ולשחרר אותה מהכלא אחרי 13 שנות מאסר, נתקלת בהתנגדות עזה של הפרקליטות ולשכת היועץ המשפטי לממשלה. שם טוענים כי מעבר לחומרת המעשה, אשר הוביל לקריסה של בנק בישראל, 270 מיליון השקלים שאלון גנבה מהבנק למסחר הוזרמו לעולם התחתון ו"הפכו קבוצות פשע קיקיוניות לארגוני פשיעה".
המשטרה והפרקליטות נסחפו אז להרפתקה משותפת עם עמיתיהם האמריקאים, אשר בסיומה משטרת ישראל התגאתה, כידוע, במעצר של יצחק אברג'ל; אלא שבשקט בשקט האמריקאים הוציאו לחופשי דווקא את בן הרוש, שהפך בארה"ב לעד מדינה בהסדר טיעון חסר תוחלת, המעלה סימני שאלה רבים באשר להתנהלות הצד הישראלי במשוואת שיתוף הפעולה. השאלה הרלוונטית לשבוע זה היא כיצד קרה שראש ארגון פשע שחשוד בגניבה הגדולה בתולדות מדינת ישראל, נותר חופשי אי שם באישור בכירי המשטרה והפרקליטות. ואם כך, מדוע הפרקליטות מייחסת לאתי אלון דווקא את האחריות להתנדפות הכסף, ואף מבקשת כעת להמשיך ולהחמיר בענישתה?
באותו היום התייצבה אתי אלון מיוזמתה בפני חוקרי מחלק ההונאה של משטרת תל אביב והתוודתה על מסכת המעילות שלה, מה שחולל סערה ציבורית בישראל ורעידת אדמה בעולם התחתון. בן הרוש, אשר הוא ואנשיו הסתתרו אז עם אחיה עופר מקסימוב ברומניה, פתח במסע הימלטות חובק עולם. הוא חבר בהולנד לבן טיפוחיו מהכלא, יצחק אברג'ל, שעמד בראש רשת האקסטזי הגדולה בעולם והתגורר לסירוגין בישראל ובלגיה.
מדינת ישראל, שבאותם ימים ממש הסגירה לארה"ב את "מיטב בניה", לא השכילה לעמוד על שלה או לעתור לבתי המשפט שם כנגד הסירוב להסגיר אליה את החשוד בגניבה הגדולה בתולדותיה - ורק מול אתי אלון הם מנפנפים באותה כוחנות יהירה.
התרעות פיקוד העורף