״בשיחותינו התרשמתי שלאיאד אכפת מהילדים של שני הצדדים ולכן הרשיתי לעצמי להעלות את הנושא", חושף לראשונה פרופ' רחמילביץ את הרגע שבו הפך לתקופה קצרה למי שלקח חלק בניסיון להביא לשחרורו של שליט. ״המטרה הייתה להפגיש את גלעד עם אישיות ניטרלית, שתוכל להעביר להורים מידע על מצבו. כשאיאד השיב בחיוב, פניתי ללשכת ראש הממשלה וקיבלתי הנחיות מהמתווך דאז, חגי הדס. במקביל, שוחח איאד עם מקורביו של אחמד ג'עברי, יוזם החטיפה וסגנו של מוחמד דף. בחמאס הוחלט שאני אשוחח עם אחד הבכירים בארגון, שאיני מזכיר את שמו כדי לא לסכן אותו. הצלחנו להכין מתווה של שמונה נקודות, שהיו מקובלות על שני הצדדים״.
״חמאס ביקש לשחרר 20 אסירות ביטחוניות תמורת ביקור אצל גלעד, וישראל הסכימה לכך. כשבחמאס התעקשו כי הם יקבעו גם מי יהיו האסירות, הודיעו לי שעבודתי הסתיימה ומכאן ימשיכו המתווך הגרמני והצלב האדום. סיפרתי לבכיר בחמאס כי שליחותי הגיעה לסופה, ומאז שמרנו על קשר טלפוני שנמשך עד היום. הבכיר מתון יחסית בדעותיו לגבי ישראל, והתקווה של שנינו היא להיות מסוגלים להיפגש בעתיד אחד עם השני״.
זו לא הפעם הראשונה שבה פרופ' רחמילביץ ״ישן" עם האויב. הוא שהה כאורח בביירות במהלך מבצע שלום הגליל, מספק עדיין ייעוץ רפואי למשפחה בדובאי, ולאחרונה פרסם מחקר רפואי מעמיק ביחד עם שותפיו, שניים מהם לבנונים והשלישי איראני. קשריו מקבלים משמעות נוספת לאור העובדה כי פרופ' רחמילביץ הוא חבר בצוות של שלושה רופאים אישיים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המתבקשים לפרסם דוח שנתי על מצבו הרפואי.
על אף תפקידיו המיוחסים, תגליותיו בנושא הסרטן ומחקריו המלומדים, יודע רחמילביץ כי תמיד יישאר בעיני הציבור אותו מנהל מחלקה לשעבר בבית החולים הדסה, שהפך לאיש הרע בפרשת דסי רבינוביץ', הנערה שלא קיבלה טיפול חירום בשל הוראה שנתן לצוותו. לנצח ירבוץ אותו אירוע על גבו כגיבנת במשקל עשרה טונות. אפילו הספר שפרסם לפני כעשר שנים, ובו גרסתו המלאה לפרשה, אינו מצליח להעלים את הפגיעה.
״הקשר שלי עם בנימין נתניהו היום הינו ידידות טובה, שאינה קשורה לדעות פוליטיות או למעמד. מעולם לא שוחחנו על מעורבותי בנושא גלעד או על הדרך שבה זה נעשה. חברי יודעים שאני מאמין בקשר אישי בין אנשים ובהידברות ביניהם״.
לפני כחודש הייתה שיחתם האחרונה, בינתיים, של פרופ' רחמילביץ עם אותו בכיר חמאס. הרופא ביקש לדעת איך עוברים על הבכיר הימים שלאחר צוק איתן ואיך מרגישה משפחתו. הבכיר ביקש טובה אישית. הוא שאל אם רחמילביץ יוכל לבדוק כיצד מתקדמת החלמתו של נער עזתי חולה המאושפז בישראל. רק בסיום השיחה נזכר הרופא כי לא סיפר לבן שיחו שהוא עומד לציין 80 שנות קיום, העתירות בחוויות לא שגרתיות, תהפוכות, ואין ספור ניסיונות גישור בעולם הרפואי הסוער.
״זה בא אצלי די בטבעיות. כשהתחלתי במשימה, דבקתי במטרה ולא נתתי לרעשי רקע להפריע לי. בעבר היו אלה שיחות יומיומיות, וביחד כתבנו את הנקודות. תכננו איך יתבצע הביקור, מי יהיו האנשים שמקובלים על שני הצדדים, למי אמורה אותה אישיות למסור את הדוח וכדומה״.
״השיחות נפתחו תמיד במילים ׳מה נשמע', אבל הנימה הייתה קורקטית. קראתי לו בשמו הפרטי והוא כינה אותי ׳חכים', הרופא. לא שאלתי אותו על מצבו של גלעד, כי ידעתי שהבכיר בחמאס הוא רק מתווך. הקשר שנשאר בינינו גם לאחר שחגי הדס לא נזקק יותר לשירותי, לא נבע בתחילה מחברות, אלא מרצון הדדי לשמור על ערוץ פתוח. השיחות לא היו חמות, אלא מאוד ענייניות, שטחיות וקצרות״.
באפריל 2011, כחצי שנה לפני שחרורו של שליט, פרש הדס מתפקידו ואת מקומו תפס דוד מידן, בכיר לשעבר מהמוסד. בסביבות חודש ספטמבר זימן מידן את פרופ' רחמילביץ לפגישה במשרדו. ״בשיחה הבנתי שהמגעים לשחרורו של גלעד מתקדמים״, הוא מספר. ״מידן ביקש ממני להעביר לחמאס שאם החייל יחזור עם פגיעה נפשית חמורה, כל התנאים בעסקה ישתנו״.
״אי אפשר לומר את זה. התרומה האמיתית שלי הייתה הרצון הטוב לסייע. אף אחד לא ביקש ממני לעזור, וזו הייתה יוזמה אישית שלי, שהתקבלה בחיוב״.
״לא, אבל אחרי שהוא שוחרר והכל נרגע, אכלנו יחד צהריים עם מידן. שוחחנו עם גלעד על התנאים בשבי ועל תוכניותיו לעתיד. התרשמתי שמדובר בבחור מאוד נחמד״.
״בוודאי. אותה שיחה כבר נשמעה אחרת והנימה הייתה חגיגית. דיברנו על הרצון להיפגש ולדעת עם מי דיברנו. לצערי, זה עדיין מנוגד לחוק. כמו בכל מקום, גם בחמאס ישנם אנשים פחות קיצוניים המקווים לסיים את הסכסוך ושואפים להודנה״.
התרעות פיקוד העורף