"בי"ס אחד לחילונים ודתיים": שלושה שרי חינוך לשעבר נותנים עצות לבנט

לרגל פתיחת שנת הלימודים, שלושה משרי החינוך לשעבר מספרים כיצד הם היו מחזקים את המערכת (“להכניס תחרות"), מה הבעיה ברפורמות (“תהליכים ארוכים יעילים יותר") וגם איך ניתן לגשר על הפערים

אייל לוי צילום: עדי אבישי
יולי תמיר, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד
יולי תמיר, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד | צילום: יח"צ,אלוני מור,אריק סולטן
2
גלריה

זה אמור להיות יומו החיגי של שר החינוך נפתלי בנט. הוא יצטלם עם תלמידי כיתה א’, יחייך בממלכתיות מיניסטריאלית ויאמר עוד כמה מילים על חזון ועתיד ורוד, אבל השאלה המבצבצת מבעד לתמונות היא כמה זמן יזכה לשבת על כיסאו ואיזה חותם יטביע על עתיד ילדינו.

“האסון הכי גדול שיכול לקרות למערכת החינוך זה שר חינוך סקטוריאלי”, מזהיר יוסי שריד, ששימש שר החינוך בשנים 1999־2000. “ראיתי לאן הולכות כל התוספות, והן לא מגיעות למקומות הנכונים. כאשר שר מייצג סקטור ומשרת אותו בעיקר, אז זה לא מתכון לשיפורים”.

דווקא פרופ’ יולי תמיר, ששימשה שרת החינוך בשנים 2006־2009, ואיש לא יחשוד בה שהיא ממחנהו של בנט, מסרבת לראות שחורות. “בסך הכל קורים כל שנה תהליכים חיובים”, היא משוכנעת, ומתייחסת לתוכנית “אופק חדש”, רפורמה שהונהגה בזמנה במשרד, ומטרותיה העיקריות היו לשפר את שכרם ואת מעמדם של עובדי ההוראה, שיפור מרחבי הלמידה וסביבות ההוראה ופיתוח מקצועי של סגלי ההוראה.

“המערכת מאז ‘אופק חדש’ מגייסת מורים יותר טובים ומאפשרת תהליך הדרגתי ומשמעותי של שיפור האיכות, ולכן שמחתי כששמעתי שהשר הנוכחי מתכוון לעשות כמה צעדים, אבל לא עוד רפורמה”, אומרת פרופ’ תמיר. “צריך להמשיך את הרפורמות שהתחילו בהן, וזה מה שהמחקר מוכיח - ככל שרפורמה נמשכת יותר שנים, התועלת שלה גדולה יותר. הקמתי את ‘אופק חדש’, גדעון סער המשיך, שי פירון המשיך ועכשיו נפתלי בנט. אלו ארבעה שרי חינוך מאוד שונים בנטיות הפוליטיות שלהם, וזה רק מראה שאם אתה עושה דבר נכון, שהוא לא פוליטי, אז הוא נמשך לאורך זמן”.


הסיבה שרפורמת ‘אופק חדש’ ממשיכה היא שתקצבתי אותה בבסיס התקציב. זה לא תקצוב שכל שנה צריך להיאבק עליו. תוספת של סייעת שנייה בגנים זה דבר מאוד חשוב שהשר הנוכחי עושה, אבל זה לא סעיף בתקציב. מה יהיה בשנה הבאה? רפורמה צריכה להיות מקצועית, ומאוד חשוב שתהיה מתוקצבת ובהסכמה עם האוצר לאורך שנים”.

לאיש לא אכפת כי אלה אינטרסים פוליטיים. לחינוך הממלכתי הכללי אין היום הגנה. אין שום מועצה מייעצת, שר שמגן. החינוך הזה, שפעם היה העיקר, הפך לבן חורג, מקופח, צולע, מדדה אחרי החרדים והממלכתי־דתי. יש סטטיסטיקה מדהימה על הצפיפות בכיתה ובהבדלים בין הזרמים. הכי פחות צפוף בחינוך החרדי.

הראייה אינה קדימה, אלא אחורה. ראייה שמפרידה בין חלקי העם. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שאין לה בית ספר שפתוח לכולם. זו המצאה ישראלית, מגונה. אין מדינה שאומרת לילד: אם אתה שייך לזרם מסוים, אתה מקבל יותר. מערכת החינוך בנויה על אפליה, פרוטקציה והסכמים קואליציוניים. יש פערים בין דתיים וחילונים בכל מקום, אבל אף אחד לא אמר שזה שולל את האפשרות של בית ספר כללי שכל אחד יכול ללמוד בו. אין מדינה שמפלה בין זרמים בצורה שהיא נותנת לאחד פי שלושה מהאחר”.

“זה החטא הקדמון של בן־גוריון”, טוען מצדו שריד. “הרי הוא אמר שיבטל את הזרמים, אבל זה היה שקר. הוא ביטל רק את הזרם החילוני, ההומניסטי, שנקרא בשעתו ‘זרם העובדים’, והשאיר את החינוך העצמאי של אגודת ישראל, את החינוך הממלכתי־דתי של המפד”ל ולימים, על סמך התקדים, קמה רשת החינוך ‘המעיין התורני’ של ש”ס. אתה יודע שבכיתות א’ פחות מ־50% הולכים לזרם הממלכתי הכללי, וכל השאר הולכים לזרמים האחרים? ומי שומר על חלקת האלוהים הקטנה שלו? אלה שמדברים גבוהה־גבוהה על אחדות ישראל ועם אחד. למה שלא יהיה זרם אחד? למה הילדים צריכים להיפגש בפעם הראשונה כשהם מגיעים לצבא?”.

“בפינלנד הטובים הולכים להוראה, ועל כל משרה פנויה יש עשרות מתמודדים ותנאי הקבלה הם מהגבוהים בעולם. פחות מדוקטור אתה לא מתקבל. אצלנו כרגיל זה עולם הפוך. יש כמובן מורים מצוינים וכאלה שרואים בעבודתם שליחות, אבל כשמדברים על 150 אלף מורים במערכת, אז רבים מתוכם דווקא רצו להיות רופאים ורק דבר אחד מנע מהם: במקום ציון 750 בפסיכומטרי הם קיבלו 450. אחרי זה הם רצו אולי להיות כלכלנים ואחרי זה מנהלי עסקים, ובסוף הם הלכו להוראה לא מתוך בחירה אלא כברירת מחדל.

בחלק מהמוסדות להכשרת מורים תנאי הקבלה הם נמוכים למדי ולא שמעתי על מערכת חינוך מספיק טובה כשלא כל המורים מספיק טובים. אם אני משווה את זה לכדורגל. כל עוד אנחנו משחקים בינינו לבין עצמנו, הפועל נגד מכבי, אז נדמה לנו שאנחנו משחקים כדורגל, אבל כשאנחנו צריכים לשחק עם אחרים, אז מתברר שמה שמשחקים פה זה לא בדיוק כדורגל”.

אמרתי ‘אני בונה’ ואף אחד לא האמין לי. אם אתה לא רוצה לגזור קופון מיידי, אפשר לשנות את המציאות. עוזבים בקלות רבה מדי שרים שאומרים ‘אי אפשר’. אפשר, אבל צריך להיות מוכן לעשות את הדבר הנכון ולחטוף את הביקורת. מקצוע המורה משתנה. אני מאוד גאה בעובדה שכמעט הכפלתי את שכר המורים.

כשבאתי מורה מתחיל קיבל בחודש 2,850 שקלים והשלמת הכנסה, ומי שמקבל השלמת הכנסה ואומרים לו ‘אתה הכי חשוב’ מרגיש שמרמים אותו. צריך להמשיך להעלות את השכר ולהביא אנשים טובים, ובשנים האחרונות מגיעים אנשים מצוינים למערכת. הגיע הזמן שכותרות של תחילת שנה יפרגנו למורים ולמערכת. שינוי היחס יעשה פלאים מעבר לכל הרפורמות האחרות”.

ממשרד החינוך לא התקבלה תגובה לדברים עד מועד סגירת הגיליון.

תגיות:
משרד החינוך
/
יוסי שריד
/
יולי תמיר
/
אמנון רובינשטיין
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף