עו"ד פיינבלט לא שיער כי באותן דקות התפרסו בשקט מחוץ לכפר כוחות ימ"מ, שב"כ ומשטרה, וחיכו להוראה לפשוט על שכונת א–דהראת, שבה התחבא המרצח. הוא האט את נסיעתו והתקשר לקצין המשטרה ששימש כאיש הקשר בינו לבין השב"כ. לאחר שדיווח לו על השיחה עם קרוב המשפחה וניתק את הפלאפון, הרגיש פיינבלט כי אינו יכול לנשום. הוא ניסה לעכל כי באותו רגע הפך לחלק מסיטואציה יוצאת דופן, כמעט בלתי אפשרית.
"בהתחלה הרגשתי כאילו גיליתי את אמריקה. הבנתי שיש לי אוצר בידיים. כל המדינה מחפשת את נשאת, והנה הוא בידיים שלי. באותו רגע האמנתי שמדובר בידיעת זהב, והרגשתי כמו בסחרור. לרגע לא תיארתי לעצמי לאיזה סרט אני הולך להיכנס. אף על פי שמוחמד, אבא של נשאת, הנחה אותי לספק כל מידע שיסייע לשב"כ לאתר את בנו, התלבטתי מאוד. חששתי שאני מערב את עצמי יותר מדי בפרשה, וגם לא רציתי לסכן את אותו קרוב משפחה. תוך כדי נסיעה התייעצתי עם אבא שלי, שגם הוא עורך דין. הוא אמר לי שחובתי למלא אחר דרישות הלקוח. רק אז העברתי את הידיעה הלאה. היה לי פחד מהשב"כ, אני יודע שהם עלולים להתעלם מהמקור לידיעה, אז שלחתי לאיש הקשר גם הודעת טקסט במטרה שלא יעצרו אותו".
"מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? שאני אמות? אני לא יכול לחיות בפחד שמישהו יתנקש בי משום שפעלתי על פי דרישות הלקוח ושל קרוב משפחתו. אני פטאליסט מטבעי, מאמין בגורל. מה שיקרה, יקרה. אחרי השיחה שמחתי בעיקר על פרט אחד. העובדה שהמחבל דאג לעצמו ויצא מהמחבוא כדי למלא ג'ריקן מים חיזקה אצלי את ההוכחה שמוחמד לא סייע לבנו".
"הרגשתי שסגרתי מעגל".
"הייתי שוקל את הנושא, ורק משום שאני מכבד את האבא. ברור לי שלהרבה אנשים היה קשה לעכל פעולה כזו, אבל לנגד עיני עומד רק הלקוח. אל תחשבי שאין לי לב או תחושות בטן קשות מצעד כזה, אני פשוט משתדל לתת לרציונל לגבור עליהם".
למשרד הזה בחדרה הגיע ב–2009 גם מוחמד מלחם. הוא הכיר את פיינבלט חמש שנים קודם לכן, דרך שוטר לשעבר, כשהתייעץ איתו בנושא אישי. באחד הימים התייצב מלחם האב כשלצדו בנו. "נשאת לא השאיר עלי רושם מיוחד", נזכר פיינבלט. "הוא היה נמוך ושקט, ישב בצד ולא דיבר. בחיים לא הייתי מזהה אותו כמחבל מהפיגוע בדיזנגוף, כי מאז הוא שמן והשתנה. לעומתו, עם אבא שלו, שכולם מכנים אותו אבו עלי, היה לי קשר מצוין, מעבר ללקוח ועורך דין. הדלת שלי תמיד הייתה פתוחה בפניו".
"עם אבו עלי אפשר לדבר כמו עם יהודי, כי הוא הכיר את כל המונחים ואת העגה. הוא התנדב במשמר האזרחי באזור ואדי ערה ומעולם לא הרגשתי איתו כמו עם אדם זר. לפעמים הוא התקשר אלי בימי שישי בערב כדי להתייעץ ונראה לי שהוא קצת התגאה בהיכרות עם עורך דין יהודי. מאוד הצחיק אותי שהצ'קים שקיבלתי ממנו כשכר טרחה היו של הבנק הערבי".
הפיגוע תפס את פיינבלט בביתו כשהוא שרוע על הספה בסלון. "לקראת השעה חמש אחר הצהריים התקשר אלי השוטר לשעבר שגם מכיר את מלחם. הוא מיד אמר שפענח את הפיגוע בזכות התמונה של המחסנית שצולמה בטלוויזיה. השוטר לשעבר סיפר שיש אולי 15 כלי נשק כאלה בארץ, ואחד מהם נמצא אצל אבו עלי. הבנתי ממנו שהוא כבר דיבר עם מלחם וביקש ממנו לבדוק אם הפלקון שלו עדיין בכספת. כשהתשובה הייתה שלילית, הוא הבין שאחד מבניו אחראי לפיגוע ואמר לו שירוץ למשטרה. השוטר לשעבר שאל אותי אם אני מוכן לגשת לתחנת עירון כדי לבדוק מה שלומו".
"אני מוכן לשים את הראש שלי תחת הגרדום אם לאבו עלי היה ידע מקדים או יד ורגל בסיוע לפיגוע. עם זאת, העובדה שהאבא הוא אדם מדהים, ושאין לו כל טינה כלפי העם היהודי, לא אומרת שהבן כמוהו. אנשים חושבים בתבניות ובטוחים שנשאת קיבל את השנאה מהבית, אבל זה ממש לא נכון. נשאת מלחם הוא אדם אינדיבידואלי שיכול לבחור בכיוונים מנוגדים לאלה של אבא שלו. כבר ראינו שופט שהבן שלו בחר לסחור בסמים".
"אולי הוא ידע את הקוד ואולי היה לו מפתח רזרבי שנשכח במקום מסוים".
"ממש לא. חיבקתי אותו ורציתי לתת לו תחושה טובה, כי הרגשתי שעולמו חרב עליו. ידעתי שמעשיו של הבן פגעו בכבוד שלו ושרפו את כל הגשרים שהוא בנה במשך שנים. אבו עלי עבד אצל יהודים והיה לו עורך דין יהודי. לא הגעתי למשטרה כדי לשפוט אותו אלא כדי לתמוך בו".
"באחד הלילות, כשהותר לי לפגוש את ג'אודת, הייתה לנו שיחה קצרה בארבע עיניים", מספר פיינבלט. "מתוך סקרנות שאלתי אם עבר טלטולים או שניסו להוציא ממנו מידע בכוח. ג'אודת אמר לי בחצי הומור שהוא קיבל מחוקרי השב"כ כל כך הרבה עוגיות עם הקפה עד שחשב שרק בגללם הוא ייחנק".
"בשום שלב לא היה לי ספק לגביו, כמו שהיה ברור לי שמדובר בתרגיל חקירה כדי להוציא את נשאת ממקום מחבואו. מאחר שנשללה מאבו עלי הזכות לפגוש עורך דין, נאלצתי להגן עליו בידיים קשורות ובעיניים עצומות".
"בין היתר, אני. אבו עלי קיווה שנשאת יסגיר את עצמו. הוא הרגיש שהבן עשה לו המון צרות בחיים".
"לא הייתי אומר שום דבר".
"המצפון שלי נשאר נקי כי אני שם אותו בצד, כך אמר פעם עו"ד ששי גז. אני שם בצד גם את הלב כאשר פעולה מסוימת יכולה להזיק ללקוח. תמיד אעדיף את האינטרס שלו".
"לא אעשה דבר שיפגע בהפרת החיסיון בין עורך דין ללקוח. רק אם הייתי יודע בוודאות קרובה ובהסתברות גבוהה על אפשרות עתידית לביצוע עבירה מסוג פשע, אזי אני חייב לדווח למשטרה. מבחינתי, כשאני מייצג באופן נאות את הלקוחות, אני שומר על זכויות אדם ועל הערכים שעליהם נשענת הדמוקרטיה. אם לקוח לא יוכל לסמוך על הסנגור שלו, הפגיעה במקצוע תהיה עצומה. עם זאת, אני מניח שלו היה נאמר לי שראו את נשאת עם נשק והייתה הסתברות גבוהה שהוא מתכוון לבצע עוד פיגוע, סביר להניח שהייתי מוצא את הדרך החוקית והפרשנות המקלה לדווח עליו".
"ההשמצות והשיימינג. אנשים הצביעו עלי ברחוב, בבית המשפט צעקו עלי שאני מגן על מחבלים. בטוקבקים התייחסו אלי כאל עוכר ישראל, קראו לעצור אותי וכינו אותי 'עורך דין מחבל'. אני מזכיר, מעולם לא ייצגתי את נשאת, אלא את אבא שלו שחף מפשע. צריך לזכור שאנחנו מדברים על מפגע בודד ואסור לגרור לכעס ולשנאה את כל המגזר הערבי".
"לבי יוצא אליו. הוא רואה את עצמו כחלק מהמערכת הישראלית וכעת עולמו חרב עליו".
"אין לי רצון שהם ייפלו עלי עכשיו, אבל לטעמי ההתנהלות לא הייתה מאוד מקצועית. גם בית המשפט מתח עליהם ביקורת".
"באופן אישי לא, אבל מבחינה ראייתית לא נמצא האקדח המעשן".
"אני מרגיש שבניתי את עצמי בעשר אצבעות ואני בוחן את האפשרות להתעסק בתחום החברתי. הייתי שמח לשמש כעוזר שר למשל, של מישהו כמו משה כחלון, ולסייע בנושאים חברתיים. מי יודע, אולי זו תהיה הקריירה הבאה שלי".
התרעות פיקוד העורף