רעייתו של אורבך, נשאה דברים באירוע: "אורי היה בעד דבר תרבות, לא דבר תורה. בכוונתו היה להקים אתר מקיף שיכלול כמה שיותר טקסטים שכתב, ואת תוכניות הרדיו והנאומים שבהם השתתף. היתה לו משנה סדורה על נושאים רבים והיה מי שחפץ לשמוע".
באירוע, שאותו הנחתה אשת התקשורת אפרת שפירא רוזנברג, סיפרו עמיתיו וחבריו של אורבך על פועלו האישי והציבורי וחלקו עם הקהל חוויות וזיכרונות. בין הדוברים הנוספים נמנים חברת הכנסת שלי יחימוביץ', דלית עופר, העורכת הראשונה של התוכנית "המילה האחרונה" ומנהלת גלגלצ לשעבר, העיתונאי עמית סגל, שיספר על אורי כמשפיע בתחום הכתיבה הספרותית והעיתונאית. במהלך הערב ביצע הזמר ישי ריבו את השיר "בלילה", שנכתב על ידי אורבך ונמצא לאחר פטירתו בין המסמכים שהיו בלשכתו.
השר לשעבר, שהלך אתמול לעולמו בגיל 54, ייזכר לא רק בזכות פועלו הרב כפוליטיקאי ועיתונאי, אלא גם כמי שספריו לילדים הצליחו לגשר בין דתיים וחילונים בעזרת הומור. הוא היה שר וחבר כנסת מטעם מפלגת הבית היהודי, עיתונאי ותיק וסאטיריקן, וגם סופר שכתב לילדים. העשייה של אורבך, האיש החתום על הצירוף ״דתי מחמד״, שאותו המציא כדי לתאר את עצמו, חוצה מגזרים וגילים: הוא החל את דרכו העיתונאית כבעל טור בעיתון הדתי ״ערב שבת״ ו״זרעים״ ובהמשך כתב את הטור הסאטירי ״פסיק״ בעיתון ״נקודה״. הוא היה ממקימי עיתון הילדים ״אותיות״ ו״סוכריות״ ועורכם הראשון.
לצד שלל פעילויותיו, הצליח אורבך לטפח קריירה מרשימה כסופר ילדים. ״אולי בשבת יזרקו סוכריות״, ״בגלל ילד אחד״, ״ילדה כמוני״, ״באיזה שבט אתה?״ ו״אסור להפוך תנין בשבת״ - אלה הם רק חלק מתריסר הספרים ההומוריס־ טיים שכתב לילדים, ויש גם ״סבא שלי היה רב״ - לקסיקון הומוריסטי למונחים מחייו של הציבור הדתי. כששאלו אותו מהו הספר החביב עליו מבין אלו שכתב, נהג אורבך לומר ״הספר הבא״ ולהסביר: ״זה הנוכחי כבר זוכה בחיים משלו והולך לבד. בספר שכבר הודפס מעסיקים אותנו דברים אחרים. למה לא הגיע לחנויות? ואם הגיע לחנויות - למה לא קנו אותו? ואם קנו אותו - למה לא שילמו? ואם שילמו - למה הכסף לא הגיע אלי?״
אורבך לקח על עצמו את החובה לנסות ולמצוא את הגשר בין שתי קבוצות - דתיים וחילונים - שהתבצרו בקנאותן: ״הדתיים התבצרו בחיי העבר, והחילונים התבצרו במודרניות. בפער שבין הכפר הגלובלי והבוטקה, הלכנו לאיבוד״, אמר. ומי אם לא ילדים הם ההתחלה הנכונה והראויה ביותר לטמון את זרעי השינוי? בספר הזה כבר לא הרגיש צורך להסתתר מאחורי חרוזים המקפלים בתוכם מציאות לא פשוטה, כפי שעשה ב״אולי בשבת יזרקו סוכריות״: ״שיחקתי כדורגל עם השכנים/ כולם, חוץ ממני, היו חילונים/ כולם יחד! עם ישראל! מאחד לשני הכדור מתגלגל/ ורק כשחטפתי גול/ הם התחילו לכעוס/ הפסדנו/ בגלל הדוס״.
את הספרים שכתב לילדים - וגם למבוגרים שרוצים ללמוד דבר או שניים - הגדיר אורבך כ״המשך טבעי לספרו 'סבא שלי היה רב', ״כי זה אני, המשך טבעי במובן הזה שהוא יהדות פריינדלי. יש לי הרגשה טובה, ואני מקווה שאני לא טועה״.
קלמן ליבסקינד נפרד מאורבך לאחר מותו: "הוא היה אנטי מנהיג מושלם. אין כמעט דרך אחרת לתאר את הדמות של אורי אורבך המנוח, שהתרוצצה אתמול על כל המסכים. איש קטן, צנום למראה, מנומס בהליכותיו, שקט בדיבורו. בעולם של תדמיות, כמעט בלתי נתפש כיצד הפיקה מעצמה דמות האנטי גיבור הזאת את שתי מהפכות הענק המשמעותיות ביותר של הציונות הדתית בעשורים האחרונים".
התרעות פיקוד העורף