ישראל 2016, ספירת מלאי במועצות הדתיות: מאז הבחירות המוניציפליות באוקטובר 2013, מונו רק 45 מועצות מתוך 132. מבין 233 חברי מועצה דתית שאושרו עד כה, מכהנות רק 48 נשים שמינוין אושר באופן רשמי. רק בשש מועצות יש יותר מאישה אחת, ורק במועצה אחת מכהנות יותר משתיים. אף אישה אינה מכהנת כיום כלל בתפקיד יו"ר מועצה.
המונופול הגברי במועצות הדתיות נפרץ לראשונה בשנת 1987, בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד השר לענייני דתות דאז, זבולון המר, על רקע פסילת חברותה של לאה שקדיאל במועצה הדתית של ירוחם בשל היותה אישה. בג"ץ קיבל את העתירה וקבע כי אי הכללת מועמד למועצה דתית, רק משום שהמועמדת היא אישה, נוגדת את עקרון היסוד של מערכת המשפט הישראלית, שלפיו אסורה אפליה מטעמי מין. מה קרה מאז? לא הרבה.
המועצה הדתית, למי שלא מכיר, היא הגוף האמון על אספקת שירותי דת יהודיים לתושבים ברשות המקומית, מעין תאגיד עירוני. כל אזרח יהודי, חילוני כדתי, במוקדם או במאוחר במעגל החיים, ישתמש בשירותי המועצה: רישום ואישור נישואים, טהרת משפחה, שירותי קבורה, כשרות ושחיטה ועירוב. על השאלות עד כמה ברור תפקידן של הנשים ומה מקומן, משיבות תוצאות מחקר חדש שנערך על ידי מכון "פאנלס", בהשתתפות 513 משיבים בני 18 ומעלה, מתוכם 300 מהמגזר הדתי, שהם מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל.
מהמחקר עולה שכמחצית מהאוכלוסיה היהודית בארץ מודעת לתפקידיה של המועצה הדתית, כשהציבור הדתי מודע בשיעורים גבוהים. יחד עם זאת, 20% ציינו כי אינם יודעים מה תפקידה, בכלל זה במגזר הדתי. ומה עם הנשים המכהנות כיום במועצות דתיות? גם במגזר הדתי וגם בכללי, 28% לא ידעו לציין מה שיעור הנשים המכהנות בתפקיד כלשהו במועצות אלו. 23% מהמגזר הכללי טענו כי אין כלל נשים בתפקידים במועצה הדתית.
"המחוקק שאף שהמועצה הדתית תהיה גוף נבחר אשר מייצג את האוכלוסייה שלה הוא נותן שירות", אומרת קרן חדד־טאוב מקבוצת "אדוות", הפועלת במשותף עם שתי"ל להביא לייצוג הולם יותר של נשים במועצות דתיות. "אין מניעה חוקית או דתית לכך שנשים יהיו חלק מגוף זה, אך המציאות מוכיחה אחרת".
בין היתר, מלווה הארגון את הנשים הנבחרות למועצות: הן נפגשות פעם בחודש ומקבלות הדרכות בנושאים רלוונטיים להתנהלות אפקטיבית כחברות מועצה, והמפגש משמש עבורן קבוצת תמיכה לבעיות ייחודיות לנשים כמיעוט במרחב גברי. "שירותי הדת הם שירותים שנוגעים כמעט לכל אזרח יהודי במדינת ישראל בדרך זו או אחרת, והמועצות לצערנו לא משקפות את הצרכים השונים של האוכלוסיות המגוונות", אומרת חדד־טאוב. "ההתנהלות הפוליטית, ואף הכוחנית, היא גורם המרתיע נשים מלהיכנס לזירה זו. בנוסף, נשים רבות פועלות בבדידות ומתקשות להישאר בתפקיד לאורך זמן ללא תמיכה או שיתוף פעולה שאפשריים יותר במקרה של הצבת שתי נשים או יותר במועצה".
ליאורה מינקה, יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה", עומדת משתוממת מול הנתונים: "המחלוקת בעניין זה הייתה אמורה להישאר הרחק מאחור. בין תקופת מאבקה הציבורי של לאה שקדיאל בסוף שנות ה־80 למועד בחירתה של עו"ד סמדר גרוס לעמוד בראש המועצה הדתית בכפר סבא בשנת 2004, כיהנתי גם אני כנציגה ראשונה מטעם המפד"ל – כחברת המועצה הדתית בתל אביב. כל אחת מאיתנו, וכל האחרות שבאו בעקבותינו, רק הוסיפו נדבך חשוב לתפקיד הציבורי הזה". לדבריה, "בין הנושאים המובאים לפתחה של המועצה הדתית קיימים לא מעט נושאים הנוגעים באופן מובהק לציבור הנשים, ומשפיעים עליהן במישרין; מקוואות, כשרות, שיעורי תורה ובתי כנסת – אלה אינם שירותים המיועדים לגברים. אדרבה, חלקם ניתנים במיוחד לנשים.
המועצה היא גוף מינהלי ולא הלכתי, ואי הכללתה של מועמדת למועצה הדתית בשל היותה אישה נוגדת את עקרון היסוד של שוויון, והיא אפליה אסורה. אבל שילוב הנשים במועצות הדתיות הוא לא רק כורח משפטי, אלא בעל ערך מעשי וחברתי. עמדה נשית מביאה עמה זווית ראייה ייחודית ומשקל סגולי נוסף. היא רק יכולה להפרות את הדיונים, להוסיף משקל להחלטות ולשפר את תדמיתם של נותני השירותים הדתיים. תפיסה זו נטמעה כמעט בכל מערכות החברה והמדינה, ולפיכך אך טבעי שגם במועצות הדתיות נשים ישמיעו קולן ויהיו שותפות מלאות. זאת לא מהפכה פמיניסטית, אלא מציאות חברתית מתבקשת.
היום כבר ישנה שכבה מובילה של נשים בעמדות ניהול, עם דפוס פעולה מקצועי, שיש להן אמירה ומעמד והוכיחו יכולות כמעט בכל תחום. גם החברה הדתית, בחלקה הגדול, כבר החליפה דיסקט. רבים מודעים לכך שגם אם לנשים אין פתרונות קסם, הן בכל זאת מביאות איתן משהו אחר. המשהו הזה כולל רגישות ומקוריות, ראייה טובה וקול אחר. השילוב של הקול הנשי, העוצמה והייחודיות המאפיינים אותן – אלה חסרים במוקדי קבלת ההחלטות בכלל, וגם בעולם היהודי־הדתי".
הרבנית אשרה קורן, חברת ארגון "בית הלל" וסגנית יו"ר המועצה הדתית ברעננה, היא אחת מארבע נשים במועצה הדתית בעיר מגוריה. "אנחנו אחוז גדול. כמעט חצי מאיתנו חברות מועצה. כל אחד מאיתנו קיבל ועדה מסוימת שהוא אחראי עליה. חברי המועצה הדתית הגברים והנשים אצלנו שווים. אנחנו שותפים מלאים בדיונים ובהחלטות", אומרת קורן.
ליאת מלכה, מי שהייתה יועצת לענייני חינוך של השר לשעבר אלי ישי, היא החרדית הראשונה המכהנת כחברת המועצה הדתית בזכרון יעקב. מלכה, נשואה ואם לחמישה, מנהלת פרויקטים חינוכיים־תעסוקתיים במגזר החרדי ברשת "עתיד" ומשתתפת בתוכנית "120" מבית מכון "שחרית", המאתרת ומכשירה את העתודה הפוליטית־ציבורית של ישראל: מנהיגות ומנהיגים יהודים וערבים; מזרחים ואשכנזים; חרדים, דתיים וחילונים; ימנים ושמאלנים.
"אני מנסה להוביל למהלך ההופך את המועצה הדתית לחלק אינטגרלי מהקהילה, כדי ליצור שותפות קהילתית והקשבה לקולות קיימים בפסיפס האנושי בזכרון יעקב", היא אומרת. "כיום קיימת בעיה של חוסר נגישות של המועצה לתושבים. אנשים נרתעים ואף חוששים מלגשת אליה, למעט בנקודות ספציפיות, כשאין להם ברירה, כמו קידושין וקבורה. ישנם לא מעט אנשים שהמפגש הראשון שלהם עם המועצה הדתית גרם להם לצלקות לכל החיים. חשוב להבין ששירותי דת צריכים להיות מאוד נרחבים ולא רק להתמקד בקבורה, קידושין או עירובין. למשל, עד היום לא הוקם מערך משותף לבר ובת מצווה עם מערכת החינוך היישובית, או פעילות לגישור בין חילונים לדתיים".
על ההתנהלות במועצה מספרת מלכה: "מדובר במועצה דתית שפעלה במשך שנים רבות באמצעות הנהלה גברית בלבד. כיום אני האישה היחידה בין חברי המועצה. לעתים יש תחושה של אי שייכות, וכשאני מנסה להוביל לשינוי פועלת מערכת התשה יומיומית. ישנה סחבת מכוונת ומריחת זמן לפעולות פשוטות. ברוב המקרים צריך לסגור את הנושאים לפני הישיבה, כדי שההצעות לא יורדו מסדר היום על ידי הצבעה ידועה מראש. כשהצעה שלי ליצירת שותפות קהילתית התקבלה בברכה שמחתי מאוד, אך כשהמימוש בפועל מתעכב זה מתסכל ולעתים מייאש, אך לא מפחית את המוטיבציה שלי להוביל לשינוי ולשיח חדש".
התרעות פיקוד העורף