"היינו אמורים להיפגש אתו אתמול אחר הצהרים, החברים הקרובים, כך שהוא חש כל הזמן שהוא בפעולה וזה מה שהחזיק אותו, הפעילות האינטנסיבית הזאת והעשייה כל הזמן", הוסיף בר-זוהר. "לפני שבועיים עשינו ארוחה בביתו של אחד מחברינו. אנחנו כמה חברים שהיינו נפגשים תמיד ביום ההולדת של שמעון, מכינים את ארוחת הערב בעצמנו. הפעם זה בביתו של רפי אלול במזכרת בתיה. היו שם חבריו של שמעון, הקבוצה הקטנה, שאלה הם אברהם כץ-עוז, מיכה חריש, ראש עיריית חולון מוטי ששון, שמוליק ריפמן, ניסים זווילי ויורם דורי. הוא היה מאה אחוז, צלול כדרכו, אכל, שתה ושר איתנו. הוא תמיד אוהב לשיר שירים של ארץ ישראל החלוצית והתבדח עם כולנו".
משעל שאל האם היה סימן מבשר רעות. "היה סימן", השיב בר-זוהר, "בחודשים האחרונים, בעיקר אחרי התקף הלב שהיה לו, כשהיה מדבר אתי בטלפון, היית שומע שהמילים לא יצאו ברורות מפיו. היה לו איזה קושי בדיבור, שנשמע רק בטלפון. בשיחה פנים אל פנים הקול היה קצת חלש, אבל זה היה שמעון פרס, צלול. ובנאום, כשהוא היה נואם, הוא היה תמיד בסדר".
"אם רוצים להבין את אופיו של פרס, את הנפילה והקימה כל פעם, אחר מכה ואחרי משבר, צריך לדעת דבר אחד", הוסיף בר-זוהר, "בגיל ארבע, כשהוא היה עוד בוישנייבה שבפולין, הוא הלך לסבתא שלו עם חבר, שהיה הרבה יותר גבוה וחזק ממנו. והם שיחקו בלהפיל אחד את השני. החבר שלו הפיל אותו פעם אחת, ושמעון קם, ופעם שנייה, והוא קם, ופעם שלידית ורביעית, והסבתא אמרה לו 'די, שימעל'ה', הוא יותר חזק ממך', אז הוא אמר 'לא, כי בפעם הבאה אולי אני אצליח'. זה כל הסוד של חייו, לקום תמיד. אני מקווה שגם הפעם זה יעבוד לו".
התרעות פיקוד העורף