החלטת ועדת השחרורים התקבלה חרף התנגדות נחרצת של הפרקליטות, אשר סברה כי כיוון שמדובר בעבירות חמורות שהיה בהן כדי ניסיון לזעזע את מערכת החוק, היה על הוועדה להתעמק יותר בתנאי שחרורו ולהכביד במשקל התנאים לשחרור. "משעסקינן במי שביצע עבירות חמורות שיש בהן כדי לנסות ולפגוע בלב ליבה של מערכת החוק תוך ניצול מעמדו וקשריו, בין היתר בפניה לקצין בכיר במשטרה ומתן שוחד ובעובדה שמדובר באדם בעל מעמד כפי שתיארתי שיש לו לטענתו להעצים את הנטל המוטל עליו שהוא ראוי לשחרור", טענה התביעה בדיון.
מנגד, טענה עורכת הדין של הרב פינטו כי התנהלותו בכלא הינה ללא דופי ולאור העובדה כי הביע חרטה מלאה על מעשיו הוא ראוי לשחרור מוקדם. עוד ציינה כי מדובר במי שחתם על הסדר טיעון לאחר ששיתף פעולה לכאורה עם גורמי המשטרה והפרקליטות. לטענתה, מדובר במי שמצוי באגף שמור תחת השגחה לנוכח מצבו הרפואי ונגדו לא הצטבר שום מידע שלילי, אינו יוצא לטיולים וכמעט לא יוצא מחדרו אלא באישורים מיוחדים.
עוד הסבירה כי הרב פינטו החל בהליך טיפולי בתוך הכלא באמצעות מטפל פרטי וזאת אחרי שלא הסכים להצטרף לקבוצת טיפול מהחשש להתגרות מצד אסירים אחרים ופגיעה בו. גם השופט בדימוס שנהב התייחס לנקודה זאת, וציין כי במידע של שב"ס עולה כי ממילא לא היה ניתן לצרפו לקבוצת טיפול ולכן בנתה עבורו הרשות לשיקום האסיר (רש"א) תוכנית טיפול אותה יחל מיד בתום שחרורו המוקדם ועד שלושה חודשים, לאחר שאמור היה לסיים את ריצוי עונשו.
בהחלטתה ציינה הוועדה כי "האסיר הרב פינטו הביע חרטה מלאה על מעשיו וצער עמוק הן על הצעת השוחד והן על התאבדותו של ניצב אפרים ברכה, ראש היאח"ה לשעבר שהביא לחשיפת הפרשה". פינטו דיבר על מחלתו, מחלת רעייתו ומחלת בנו, ובהחלטה נכתב כי "אין ספק שהדברים נאמרו מעומק הלב". בעקבות הדברים החליטה כאמור הוועדה, לנוכח מצבו הבריאותי ולאור מחלתו הקשה והצורך לעבור ניתוח, לאפשר את שחרורו ב–25 בספטמבר השנה, חמישה חודשים קודם מלוא ריצוי עונשו.
התרעות פיקוד העורף