"פרס נכנס למשרד, שהיה הגדול בהיקפו משאר משרדי הממשלה, עם 15 אלף עובדים ועסק בנושאי הדואר, הטלפוניה והטלקומוניקציה, אבל היה בעל תדמית כושלת והתנהל בצורה מיושנת", מספר קאול. "אנשים המתינו שנים לקו טלפון, היו אנשים שנתנו שוחד בשבילו, מכתבים הגיעו שלא בזמן, וסניפי הדואר נראו כמו תשעה באב. זה מה שחיכה לפרס כשנכנס למשרד במלוא המרץ עם החזון הפרסי האופייני. מכיוון שהמשרד עסק לא רק בדואר, הוא שינה אותו למשרד התקשורת.
"זה היה פרס החדשן; השם החדש שהנהיג נתקל בתגובות גיחוך, בייחוד מצד התקשורת", מוסיף קאול. "לכאורה זה היה שינוי קוסמטי או אולי תרגיל ביחסי ציבור, אבל השינוי הגדול שהביא פרס היה כשהקים את ועדת הרצוג, בראשות האלוף (במיל') חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה השישי. הוועדה הזאת המליצה על הקמת בזק בנפרד מהדואר, שהיה אמור להפוך לרשות ממשלתית. זה התאים לחזון של פרס - משרד קטן יותר בהיקפו, אבל עם הפנים לעתיד. פרס הבחין מיד שיש לשפר את תנאי ההעסקה של העובדים. את החרוז 'בבוקר דוור, בערב זמר' - כלומר רבים מהעובדים נזקקו לעבודה נוספת - הוא טבע".
קאול (71), הנחשב אחד המנכ"לים המצליחים במשק, צמח בפרבר הרמת-גני רמת עמידר. שם חווה לדבריו ילדות מאושרת. הוא כדרר בכדור סמרטוטים לפני שהגיע לקבוצת הנוער המקומית והיה פעיל ב"המכבי הצעיר". עבודתו הראשונה הייתה במכירת פירות מהגינה הפרטית בחנויות בסביבה, ובהיותו נער הועסק ככרטיסן ב"דן". את שירותו הצבאי עשה בחיל הקשר.
"זה עניין של גורל. מסלול חיי לא הותווה על ידַי. כשסיימתי את השירות הצבאי כקצין בחיל הקשר, כבר הייתי רשום ללימודי כלכלה באוניברסיטה. אבל בעודי במדים קיבלתי מכתב מגדעון לב, אז מנהל שירותי ההנדסה בדואר, ובו הצעה להקים אצלו עם עוד ארבעה קצינים משוחררים מרכז בקרה ארצי. האמת היא שלא התכוונתי לבוא לפגישה איתו. מה לי ולדואר? התפלאתי. 'תעבוד משמרות, ונסדר אותן על פי תוכנית הלימודים שלך', כך הוא פיתה אותי - וכל השאר היסטוריה".
ואם כבר מדברים על היסטוריה, כשעשה קאול את צעדיו הראשונים בתחום, היו הטלפונים טלפוני חוגה, המרכזיות היו ידניות ועם פלאגים, בטלפונים השתמשו באסימונים ואיש לא חלם על טלפון נייד או על אינטרנט. כל זה היה ואיננו עוד. ובאשר לדואר?
"נהייתה רכבת של שרי תקשורת, כשכל שר ראה בדואר מקור לא אכזב למינויים פוליטיים. רפאל פנחסי מש"ס, למשל, ניסה לכפות מנכ"ל לא מתאים. לבקשת השר ראיינתי את המועמד שלו, והתברר שלא היה לו מושג בנושאים שבמשרד. כשאמרתי לשר שברשות הדואר יש מועמדים טובים פי עשרה, הוא הגיב באומרו שהרב עובדיה יוסף המליץ. לצערי, רוב המנהלים לא היו טובים. אני מקווה שהנוכחי, דני גולדשטיין, יעלה את רשות הדואר על דרך המלך".
"יש הרבה מה לשנות שם", הוא סבור. "ברור שאם מחלקים דואר רק פעמיים בשבוע, זה פוגע באזרחים. מה שקורה בבנק הדואר הוא בטלנות. הוא היה יכול לשמש מנוף פיננסי לא רגיל לדואר תוך ניצול 350 הסניפים שלו. כמי שניסה להנהיג מהפכה בדואר, כשאני קורא את הביקורות עליו כיום, אני מרגיש כאילו נעצו ברזל מלובן בלבי".
"לגמרי. אם בעל בית פרטי היה מקבל את הדואר לידיו, הוא היה דואג שזה יהיה יעיל ורווחי".
לדברי קאול, בראשית דרכו בדואר חש פעמיים במשק כנפי ההיסטוריה: כשטלפון מקשים עתידני הוצג בתערוכת "טלקום" הראשונה - וכשהיה עד לשיחת הטלפון הלוויינית בין ראש הממשלה גולדה מאיר לבין נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון בחנוכת תחנת הלוויינים בעמק האלה שהוא היה ממקימיה.
בתום מלחמת יום הכיפורים, כששירת כקצין הקשר החטיבתי של חטיבה 421, שהגיעה לקילומטר ה-101 מקהיר, ניצל את שירות המילואים לחיבור הגדה המערבית של תעלת סואץ לרשת הטלקומוניקציה של מדינת ישראל, "בנוכחות ראשי המשרד וועד העובדים, שניצלו זאת לטיול לאפריקה".
אם נדלג על תפקידיו הבאים של קאול, נגיע לשנת 82'. עם שוך קרבות מלחמת לבנון הראשונה, נתמנה שר תקשורת חדש - תא"ל (במיל') מרדכי ציפורי. "כיהנתי אז בלהט רב כמנכ"ל בפועל של משרד התקשורת, שנרתם על כל שלוחותיו לשרת את צה"ל ואת האזרחים בזמן המלחמה, ובתוך ימים ספורים הותקנו ניידות מיוחדות שנעו בעקבות הכוחות שנכנסו ללבנון", משחזר קאול. "השר זימן אותי אליו, החמיא לי על תפקוד המשרד והציע לקדמי למנכ"ל המשרד בתנאי שאצהיר שאני איש ליכוד".
"היית רוצה. אומנם הודיתי לשר, אבל אמרתי לו שלא לחינם אין איש יודע את זהותי הפוליטית: אני רואה את עצמי כמקצוען, לא כאיש פוליטי. העדפתי להשקיע את מרצי בהקמת בזק כחברת תקשורת עצמאית והרגשתי כשותף למהפכה אמיתית. זה היה הארגון מחדש הגדול ביותר במגזר הציבורי: 10,000 עובדים עברו ממשרד התקשורת לחברת בזק החדשה. עכשיו תשאל אותי למה נדרשו למהלך 11 שנה מאז הקמת ועדת הרצוג ב-73'".
"לשרים לא בער לממש את המהפכה. מבחינתם, כמה שהמשרד היה גדול יותר, כך זה החמיא להם יותר, והצרכים האמיתיים בתחום עניינו אותם פחות. את החלת הרפורמות הם העדיפו להשאיר לבאים אחריהם".
בחירות 84' הביאו אל משרד התקשורת שר חדש. לדברי קאול, הוא שייעץ לאמנון רובינשטיין מסיעת שינוי להעדיף את משרד התקשורת על משרד התחבורה והציג לפניו שלושה יעדים עיקריים: הקמת רשות הדואר, הקמת ערוץ הטלוויזיה השני והקמת הטלוויזיה בכבלים. "יצאנו למרוץ", הוא מספר. "ריצה למרחקים ארוכים. לא ספרינט. צעד אחד צעד. בלי לעצור. משוכה אחר משוכה".
הוא הקים את רשות הדואר ממסד עד הטפחות. "המטרה הייתה להחזיר לצבי את כבודו". בדרך לכך התגלה כמנכ"ל מזן לא שגרתי. הוא יצא אל עובדים שהתבוססו בשלג, רכב על גמל במגזר הבדואי, הצטלם רכוב על אופנוע כדוור ממונע - ובמקום לצאת לארוחות צהריים במסעדות, דאג שיביאו לו את רבע העוף למשרד. "על מנכ"ל לשמש דוגמה לעובדים", הוא משוכנע. בהיותו חובב מוזיקה מובהק הוא משווה את תפקידו ל"מנצח על תזמורת" ומציין ש"זה טבוע בי מימיי במכבי הצעיר, שם הבנתי שעלי לשמש כמודל לחניכים שלי.
"יתרה מזה", הוא מוסיף, "תמיד האמנתי ששכר המנהלים צריך להיות פרופורציונלי לשכר העובדים. אני מתנגד למשכורות העתק של המנהלים. הגבלת שכר המנהלים לתקרה של 200 אלף שקל בחודש היא צעד בכיוון הנכון, מה גם שבמשך זמן רב השתכרתי פחות בהרבה. כמו כן אני מתנגד לחמדנות, המתלווה לחלוקת הדיווידנדים".
לאחר שניהל את רשות הדואר, כיהן קאול כמנכ"ל חברת בזק והיה היו"ר הראשון של חברת פלאפון. "אני לא מרוצה מכך שההשקעות בתקשורת ירדו פלאים, ובכך היום אנחנו מפגרים אחרי מרבית מדינות אירופה", הוא אומר.
עד היום קאול נטוע רובו ככולו בתחום התקשורת. ברם, ב-96' הפתיע כשחצה את הקווים אל עולם העסקים, כשנענה להצעת ליאון רקנאטי לשמש מנכ"ל כלל (ישראל), "מה שהביא אותי ללמוד ביסודיות תחומים שלא הכרתי, כמו ביטוח, נדל"ן, תעשייה ותיירות".
"דנקנר הוא איש מוכשר שבשנותיו הראשונות בחברה היו לו הצלחות, אבל כל מיני הרפתקאות שהוא נכנס אליהן סיבכו אותו תוך כדי מינוף-יתר של חברות הבת. המסקנה היא שבדברים האלה צריך להיות מחושבים ולקבל רק סיכונים שאפשר לעמוד בהם. כל מי שחרג מהסיכונים, כמו מוטי זיסר המנוח וכמו אליעזר פישמן, הסתבך. הפירמידות לסוגיהן לא הוסיפו דבר".
"איזה 'מנוחת הלוחם'. גם היום אני עובד מלא, נהנה להיות עצמאי לאחר שנים רבות כשכיר ומשלם מסים יותר מאשר בעבר".
"צריך לשנות את תרבות הניהול במשק", סבור קאול. במשאל שנערך בשנות ה-90 וסקר את המנהלים הטובים במשק דורג במקום השני, אחרי בני גאון המנוח ולפני אלי הורביץ, עליו השלום.
"כאן הייתי מצביע על ישראל כץ, שלדעתי הוא שר תחבורה טוב למרות הפקקים. כץ מגשים תוכניות ארוכות-טווח ומגלה אומץ לב בשעה שהוא לא חושש להתעמת עם כל מיני גורמים אינטרסנטיים. ואם הוא רוצה להיות ראש הממשלה, טבעי שאנשים, ובהם שרים ומנכ"לים, רוצים להתקדם".
"תהליך סגירת רשות השידור ופתיחתה מחדש לא נכון. היה אפשר לעשות לארגון הזה שדרוג עם העובדים יחדיו ולצמצמו וגם לייעלו בלי לסגור את הרשות".
"זאת טעות של נתניהו. חייב להיות שר תקשורת במשרה מלאה".
התרעות פיקוד העורף