על המנוח, ד"ר עמרי ניר, חוקר היסטוריה מודרנית ופוליטיקה של לבנון, אמרו כי "היה לו ידע עצום. הוא היה איש בית ספר שדה חרמון, אהב את המשפחה ואהב טיולים.הסיום ההרואי הזה שהוא מחבק את הבן כדי להציל אותו ומנסה למנוע את הנפילה, והתהום שהייתה שם לאסוננו... אבל זה היה עמרי", אמרו בעצב כבד. עוד הבטיחו החברים שלא יפסיקו לטייל: "יש לו (עמרי) מורשת של אהבת הארץ וגבורה של להציל את המשפחה שלך. נטייל לזכרו".
עמיתיו של ד"ר עמרי ניר סיפרו כי היה מרצה מבוקש. פרופסור אייל זיסר, סגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב והמנחה שלו בדוקטורט, סיפר ל"מעריב": "הוא למד תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון ולאחר מכן הגיע אלינו כדי ללמוד את הלימודים המתקדמים, בשלהי שנות ה-90'. הוא למד אצלנו את התואר השני וכתב עבודת MA שאחר כך הפך אותה לספר על נביה ברי ואת הדוקטורט הוא כתב באופן רחב יותר על השיעים בלבנון. הבחירה הזו הייתה בחירה מעניינת, יצא לי לדבר איתו הרבה על הסוגיה הזו כיוון שהבחירה בנושא היא דבר מאוד משמעותי בטח בלימודים מתקדמים. צריך לזכור שהשנים האלה הן שנים בהן לבנון חשובה, חיזבאללה חזית המאבק למולנו. יותר מזה, אלה השנים שבהן עוצבה אישיותו, דמותו, הוא היה בחור צעיר בשנות ה-80', זה מה שאני חושב הביא אותו ללבנון. ללבנון ולשיעים שהם הגורם המשמעותי להם הוא הקדיש את חייו הבוגרים". עוד אמר: "הוא לימד ברחבי הארץ. מזה הרוויחו גם התלמידים ועמיתים שהכירו אותו. אני שומע את התגובות, זה לא תגובה של חוג אחד או אוניברסיטה אחת, זה בכל רחבי הארץ".
ראש המחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ד"ר איריס אגמון, סיפרה: "עמרי לימד אצלנו הרבה שנים, לפני כן הוא היה בפוסט דוקטורט אצלנו ואז הוא המשיך ללמד. ההתמחות שלו היא היסטוריה פוליטית של לבנון, זה התחום שהוא בדרך כלל הרצה בו. הקורסים שלו היו מאוד מבוקשים, הסטודנטים מאוד אהבו את השיעורים שלו ואנחנו גם מאוד אהבנו אותו. הוא בהחלט היה אדם שכולם אהבו והעריכו, זה תפס אותנו בכזה הלם".
פרופסור אלי פודה, החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, סיפר ל"מעריב": "אני מכיר אותו הרבה שנים, הוא סיים את הדוקטורט בשנת 2002 ועסק בתחום של לבנון באופן כללי ובאופן ספציפי בשיעה, בשיעים בלבנון. אני הבאתי אותו לאוניברסיטה העברית כראש חוג ב-2007 ומאז הוא לימד אצלנו רצוף. הוא בעיניי, בלי לפגוע באף אחד אחר, המומחה מספר אחת בלבנון בארץ. הידע שלו על המדינה, העדות, ההיסטוריה, הוא פשוט פנומנלי. זה לא היה מקרה שהזמינו אותו המון לתקשורת, ביקשו את הערכותיו, הוא היה מאוד רהוט, בהיר ומבחינה מקצועית הוא היה מצוין. הוא פרסם עד היום שני ספרים וגם לא מעט מאמרים. היה לו גם פרויקט גדול שהוא ממש היה לקראת סיומו על השיעים בלבנון, אוטוטו הוא היה אמור לסיים אותו ואני מקווה שאחרי מותו זה ייצא לאור. הוא היה מורה מעולה. עברתי על חוות דעת שתלמידים כתבו: חוץ מהציונים המספריים, חוות הדעות היו נדירות. כתבו עליו דברים נפלאים, מ'המרצה הכי טוב שהיה לי', 'מלהיב, עתיר ידע, כריזמטי'".
אגודת הסטודנטים בעברית מסרה: "אנו מרכינים ראש בעקבות לכתו בטרם עת של ד"ר עמרי ניר, מרצה מהחוג למזה"ת באוניברסיטה, אשר נהרג במהלך תאונה בטיול בנחל צאלים, בעת שגונן על בנו".
התרעות פיקוד העורף