"המדינה", מסבירה גלאון, "לא נותנת גמלת הבטחת הכנסה למי שנמצא במקום מוגן. נוצר מצב שבו נשים שהיו זכאיות על בסיס מבחן ההכנסה שלהן לגמלה, נמנעו מלעזוב את הגבר המכה משום שחששו לאבד אותה. לכן היה חשוב להסיר את החסם הזה".
במושב הכנסת הקרוב עתידה גלאון לקדם הצעת חוק שתכלול סל שיקום מלא לנשים מוכות, כולל שיקום תעסוקתי ופתרונות דיור. "יש לי התחייבות של 10 מיליון שקל משר האוצר", היא מציינת.
החוק של גלאון ולביא זוכה לתמיכה גם מהשטח עצמו. "מדובר בחוק חשוב ביותר", אומרת חיה בורשטיין, מנהלת מקלט לנשים מוכות במרכז הארץ. "טרם החוק חלק מהנשים נמנעו מלפנות, מחשש להיקלע לתסבוכת כלכלית".
במקלט שמנהלת בורשטיין נמצאות 12 משפחות. זהו אחד מבין 14 המקלטים ברחבי הארץ. שניים מהם מיועדים לנשים חרדיות בלבד ושניים לנשים ערביות בלבד. על פי ההערכות, מדי שנה שוהות במקלטים הללו כ־700 נשים. מדובר בטיפה בים, שכן לדבריה של בורשטיין, בישראל יש כ־400 אלף נשים מוכות.
רות רזניק, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת 2009, היא מייסדת ויושבת ראש עמותת ל"א למאבק באלימות נגד נשים. העמותה, שהוקמה ב־1977, מפעילה קו חם 24 שעות ביממה ואחראית להקמתם ולתפעולם של שלושה מקלטים.
רזניק אומרת כי "זו אלימות שיש לה פנים שונות, החל באלימות מילולית ועד אלימות פיזית. יש גברים המכים נשים בהריון וגורמים נזקים לעובר או להפלות. אנחנו נתקלות בהרבה מקרי אונס. נשים לא תמיד מתייחסות לאונס כאל אלימות אלא כאל חלק ממערכת היחסים. למרבה הצער יש גברים שמתחרמנים מלהכות את האישה ואז לשכב איתה".
לדברי רזניק, "יש כמובן גם אלימות כלכלית. גם במקרים של נשים עובדות, הגבר הוא ששולט שליטה מוחלטת על תקציב המשפחה ומנטרל את האישה. זה שכיח גם בקרב אנשים עשירים".
התרעות פיקוד העורף