האם לנר השתתף בישיבה כנציג רשמי של צה"ל?
"לא. כתושב הגליל העליון. גם האלוף אלעזר תמך, בלא אישור רשמי של הדרג הפוליטי. שניהם היו מפקדי גדודים בפלמ"ח במלחמת העצמאות ומושפעים מטבנקין. ברמת הגולן נשאר אחרי המלחמה רכוש רב. הערבים ברחו. אף על פי שהאזור היה עני, נותרו כורסאות, טרקטורים ומכוניות, המון רכוש צבאי ואלפי פרות שהסתובבו בשטח. חלק מהן עלו על מוקשים. משרד החקלאות לא הסכים שייכנסו לארץ בגלל חשש ממחלות. הקימו קרנטינה (מכלאת בקר בהסגר, א"מ), אספו לשם את הפרות והחזיקו שלושה חודשים. את הבריאות הכניסו לארץ, וצה"ל - שהן היו למעשה רכוש שלו - קיבל את התמורה. בהתחלה עסקו באיסוף הפרות בדואים מטובא־זנגרייה. הם קיבלו רישיון להיכנס לגולן ולאסוף בקר. אבל התברר שהם אוספים נשק ומוכרים אותו בשוק השחור. אז לנר סגר עם דדו שבמקום הבדואים יטילו את המשימה על החבורה של איתן סט".

שר העבודה יגאל אלון תמך ביוזמה והיה מודע לפעילות של קיבוצי הגליל ופיקוד הצפון. ב־3 ביולי הוא הגיש לממשלה הצעת החלטה: "מאשרים הקמת שניים או שלושה מחנות עבודה ברמת הגולן. מקומם ייקבע בהתאם לצורכי עיבוד שטחי המרעה ובתיאום עם צה"ל. המחנות יאוישו על ידי אזרחים מתושבי המועצות האזוריות הגליל העליון ועמק הירדן. המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית תקים את המחנות. עיבוד הקרקעות ברמת הגולן - קציר, חריש וזריעה - מחייב הקמת מחנות עבודה לאכסון העובדים, כלי עבודה, זרעים ודשנים. לכן מוצע להקים מחנות מתאימים שיישאו אופי ארעי, אך ישמשו גם כניסיון לתקיעת יתד התיישבותית, אם יוחלט על התיישבות כזאת בעתיד".

יהודה הראל: "המטרה הייתה לחדש את התיישבות תנועת העבודה. בזה נכשלתי"

חתן פרס ישראל מביט בקנאה במפעל ההתנחלויות, ולא מוצא מקום להשוואה עם פועלו ליישוב הארץ ובבת עינו, רמת הגולן. שיחות עם אבות ההתיישבות, פרק אחרון