דרייליך, תושבת עוטף עזה אמרה: "אנחנו כואבים על מה שקרה ועל עוגמת הנפש שנגרמה, ואני לא יכולה לדמיין מה היה קורה אם הוא היה נכנס לתוך המושב וחלילה עושה פה משהו". היא הוסיפה כי "מגיעה תודה ענקית לצה"ל ולכל מי שעושה את העבודה פה באזור". לדבריה, המציאות השוררת פה בחצי השנה האחרונה, כל ענייני השריפות, פשוט הזויה.
עדיין לא הגעתי למקום, אז לא. צריך להגיע לשם ולראות איך מתחילים להשתקם מההצתה, מדובר במחסן הציוד החקלאי שלנו. אני מעריכה כי הנזק עומד על עשרות אלפי שקלים.
אין לי מושג מאמינה שהסחורה עשרות אלפי שקלים לא יכולה להעריך כי לא הייתי שם. בכלל לחקלאי שעובד את האדמה זה לא פגישה שתידחה תצריך תפוקה ואם נגרם לה נזק זה תקופת השקעה עובדים וכל מה שנעשה שם ירד לטימיון?
לא קונה את זה. בכל פעם שאני חוזרת מאיסוף הילדים מהגנים אני רואה שריפות ולצערי אין חדש תחת השמש. עד שלא יהיה הסדר אמתי, לא קשקוש, המצב לא ייפתר. אין מה להעביר דרכם כסף לתושבי עזה. קטונתי מלהיות פוליטיקאית, אני סך הכל בן אדם שרוצה לחיות חיים נורמליים.
"מבינה שיש אנשים שיגידו שאני לא נורמלית בגלל שאני גרה פה, אבל זה נראה לי הכי הגיוני לעשות את זה, ואני הייתי מצפה שהממשלה תתעורר לפני שזה יעלה בדם חס ולילה", ציינה, "הם צריכים להתעורר כבר עכשיו ולא בגלל שהפצצה תפגע במרכז. אלפי תושבים גרים באזור ואנחנו רק רוצים לחיות בשקט ומקווים שהממשלה תאפשר את זה, במקום לטשטש את המציאות ולקרוא לה רגיעה, דבר שרחוק מאוד מהמציאות".
כן, אנחנו לא מיואשים מהמצב ואין סיכוי שנפסיק. אני נשואה לאודי, תושב המקום שנולד פה והוא אדם של ערכים, דרך ארץ, חקלאות ואהבת הזולת - הדברים היפים שלצערי נעלמו. כל בוקר הוא יוצא לעבודה באזור מסוכן, אבל זו לא אופציה לעזוב את הבית ואולי כבר נמאס לי לצפות כשאין לי ממי לדרוש. מרגישה כאילו אני מנהלת שיח עם עצמי, ואין תשובה.
התרעות פיקוד העורף