ת' גוללה למעריב באומץ רב, את האירוע הטרגי ואת המצוקה הקשה שהיא חווה מאז אותו יום ארור ששינה את חייה לעד. היא תיארה את האונס האכזרי, את העדויות הקשות שמסרה למשטרה, סיפרה על בדידות קשה, וקושי רב להשתקם לאור מצבה הכלכלי הרעוע. רבים מקוראי מעריב, שלחו הודעות נרגשות למערכת, על הרצון לעזור לנערה, והביעו מורת רוח וזעזוע על התנהלות של הרשויות השונות במקרה המדובר. גם ת' שהייתה זקוקה בין היתר לתמיכה והכרה, עקבה אחר כל התגובות והטוקבקים שכתבו הקוראים של מעריב ולא יכלה שלא להגיב בחזרה ולהודות לכולם:
"אני קוראת את כל התגובות של כולכם וזה מרגש אותי ומחזק אותי מאוד. הייתי זקוקה לתמיכה הזאת יותר מכל, אני מרגישה בודדה כל יום מחדש. אין יום שאני לא בוכה, נזכרת וחושבת על הפגיעה. התגובות שלכם נותנות לי כוח להמשיך ולראות שיש גם אנשים טובים אחרי כל הגיהנום שעברתי ועדיין עוברת. אני חולמת על היום שאוכל לעמוד על שתי רגליי ולהיות במקום טוב יותר ממה שאני נמצאת בו כיום, כדי שאוכל לעזור לנפגעות אחרות, וללוות אותן. באמת תודה רבה לכל אחד ואחת מכם זה מחמם את הלב".
כזכור, ת' שהתמקדה מאז בניסיונות שיקום סירבה לדבר. בראיון היא חזרה לראשונה לאותו יום ארור ושיחזרה את הרגעים ששינו את חייה לעד. חלק מהדברים שסיפרה ת' עלולים להיות קשים מאוד לקריאה.
"כמעט שנתיים חלפו, אבל אני עדיין מרגישה כאילו זה קרה אתמול. אני זוכרת כל רגע וכל פרט מאותו יום, ולא חושבת שאי־פעם אשכח", היא אומרת. "אני כבר לא אותה נערה, גם לא אהיה אותה נערה. אני שבורה והמשפחה שלי שבורה ביחד איתי. מאז האונס המצב הכלכלי שלנו נהיה קשה. ההורים שלי הפסיקו לעבוד, כי כל היום הם רק סביבי. אין לנו כסף, כסף שאני זקוקה לו לשיקום. כל מה שאני רוצה זה רק לחזור לחיים שהיו לי לפני, אבל אני לא רואה איך אצליח להתאושש מזה".
כמו במקרי אונס רבים שמגיעים לפתחו של בית המשפט, לא היססו סנגורי החשודים לטעון כי הנערה "רצתה את זה" ואף "יזמה את האירוע". לעומתם, גורם במשטרה מסר כי "מה שנעשה בדירה לא יכול היה להתקיים בהסכמת הנערה. גם לא חלק קטן מהמעשים. אי אפשר לדמיין את רמת האכזריות של המעשים שהם ביצעו בנערה, ובוודאי אי אפשר להאמין שמישהו יסכים שיעשו בו מעשים כאלה".
התרעות פיקוד העורף