"באנו מחברה שיש בה ממלכתיות, כבוד וצניעות", מסביר אבי ילאו, ממנהיגי המחאה של יוצאי אתיופיה. “לא באנו מחברה שיש בה פשע וסמים. השפלת העיניים היא לא מתחושה שאני לא שווה, אלא ממקום שבו אבא נכנס לחדר ואתה עומד. כשמורה מדבר, אתה מקשיב. כבוד במובן הבסיסי, אבל מה עשו? לקחו את המוטיבים האלה והפכו לשליליים. תלו את זה מבחינת מסוגלות, יכולות. אין שחר לדברים. מבחינתי, אם זה המצב, תחשבו שאני אלים וברברי.
"אני מעדיף שתפחדו ממני מאשר שתגידו ‘נחמד'. אם מישהו חושב, או מדמיין, שאני מתכוון להרפות, שימשיך. אני עוד יודע לתווך במובן של יש משחק ואני משחק בו, אבל יש חבר'ה צעירים שלא מעניינים אותם דיפלומטיה ושיח אינטלקטואלי. בשורה התחתונה הם ראו שהרגו את אחיהם, השוטר שוחרר, הפך לקורבן והם האשמים. במצב כזה, שהחוק דופק אותם פעם אחר פעם והמערכת מצופפת את השורות כדי להכשיר את ההרג הבא, הם יקומו וישמרו על נפשם. הלוואי ולא נגיע למצב הזה, אבל מוטב שיבינו שיש פה פצצה מתקתקת".
אבי ילאו, 36, נולד באתיופיה ועלה עם משפחתו ארצה ב־1991, כשהיה ילד. הוא ראה במו עיניו וחש על בשרו את קשיי הקליטה, ההתאקלמות, את הדחייה במקומות העבודה, את הגזענות שזקפה קומה, והוא לא מוכן יותר לשתוק. כשהתפרצה המחאה האחרונה, בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל, ילאו הגיע לכל אולפן טלוויזיה, התעמת עם מי שרצה לעמוד ממול ובמיוחד הוכיח שתם עידן הנחמדות.
“אמרו שאנחנו רדיקלים, קיצוניים", חייך כשנפגשנו. “מה בסך הכל אמרתי? אנחנו רוצים שוויון, צדק, זה אפילו לא לקרוא לשינוי סדרי עולם. לא ביקשתי להחריב ולבנות מחדש. אנחנו מבהירים שהתמונה עגומה וצריך לשנותה, ואם כולנו חפצי חיים, זה מה שצריך לעשות. להגיד ‘תקשיב, תן לזמן לעשות את שלו' - אין לנו את הפריבילגיה לשבת עכשיו 20 שנה ולחכות שדברים ישתנו. ישנאו אותי בגלל זה? שישנאו. יגידו שאני שמאלני? שיגידו. עוכר ישראל? אין לי בעיה. אם זה מה שימנע את ההרג הבא ויעזור לחבר'ה שלנו להסתובב בטוחים ברחוב, עשיתי את שלי".
ילאו אינטליגנטי, מחזיק תואר במינהל עסקים, בעל קול חזק ודומיננטי. הוא אומנם לא נבחר רשמית, אבל כשבמחאה ביקשו שתהיה נציגות בפגישה מול השרים, היועץ המשפטי, קציני משטרה ובכירי הפרקליטות, הוא הלך כדי לדפוק על השולחן.
“הכדור נמצא כעת בידי מקבלי ההחלטות, והם אלה שצריכים לתקן", הבהיר. “ישבתי איתם והצגתי עשר דרישות. ועדת חקירה בעניין סלומון טקה במקום בדיקת מח"ש. לא משנה אם מח"ש תעשה עבודה של מאה אחוז, צריך שהחקירה תהיה אובייקטיבית. יש לפרסם את הסרטונים שתיעדו את המקרה, כדי שהציבור יראה בעיניים. בנוהל הזדהות והצגת תעודת זהות בפני שוטר יש להכניס סעיף קטן ‘חשד סביר'. שוטר מבקש ממך תעודה, שתהיה לכך הצדקה. הוקמה יחידה ממשלתית למאבק בגזענות בלי סמכויות. הדרישה היא לעגן בחקיקה את סמכויותיה. הוקעת אנשים שמתבטאים בצורה גזענית במרחב הציבורי, בין שזה שוטר, רב או מחנך - בדיוק כמו הטרדות מיניות. החמרת הענישה של השוטרים. הרחבת נשיאת מצלמה על כל שוטר. זה יגרום להם ולאזרח לחשוב עשר פעמים. מה ביקשנו?".
"עשיתי השתלמות מנהלים בבוסטון וישבתי לארוחת צהריים עם מנהלת של תיכון למחוננים בישראל. היא אמרה ‘כשהגעתי לתיכון לא היו אתיופים, כי היה מבחן שהם התקשו לעבור, אז שינינו והבנו שיש להם בעיה באינטליגנציה ההתפתחותית'. אמרתי לה ‘את אומרת שיש מבחן שהם מתקשים לעבור, ומזה הסקת שיש לנו בעיה באינטליגנציה ההתפתחותית?'. היא ענתה ‘למה אתה כועס? זה לא אני, זה המבחן מראה'. בהבנה שלה אנחנו בעצם פחות אינטליגנטיים, פחות מסוגלים. זו גזענות קלאסית".
ילאו פעיל מאוד בטוויטר, שם די מתקשים לעכל אותו. מצד אחד הוא חובש כיפה, מצד שני יש כאלה שאומרים שהוא שמאלני רדיקלי. “אם להיאבק נגד הגזענות ולמען השוויון והצדק הופך אותי לשמאל, אז אני לא רק שמאל, אני שמאל גאה", הוא לא עושה חשבון. “אבל אני לא שמאל כמו אלה שכותבים לי BDS וכל מיני קשקושים. אלה סתם חמורים. זו המדינה שלי, ולא באנו לכאן כדי לבטל אותה. אין לנו עניין כזה. השיח של שמאל וימין הפך לכל כך רדוד. אני גם לא ציונות דתית, אז תעזבו אותי".
לילאו יש תכונות של מנהיג שקם מהעם ויכול לסחוף אחריו את השאר. השאלה היא אם הוא יוכל לעמוד בקרב החפירות המתיש מול הממסד. “אין ברירה", הסביר. “אני לא יכול לצאת מהמעגל, כי יש לי אחריות. אני רוצה לבנות פה את ביתי, לגדל כאן ילדים. לא רוצה להוריש את הירושה האומללה של המאבקים לדורות הבאים. אני יכול לשבת ביציע או לטוס למקום אחר ולהגיד ‘שיקפצו', אבל מי יילחם? אין את הפריבילגיה. אנחנו לא נאבקים לקבל דיור, או נגד יוקר המחיה. אנחנו רוצים לחיות כמו האנשים שאתה רואה הולכים, יושבים ואוכלים. חיים רגילים. לא באתי כנציג העדה ולא מינו אותי. באתי ממקום שאומר ‘אני לוקח את גורלי בידַי, לא מוכן להשלים עם המציאות הזו ואיאבק כדי לשנותה".
התרעות פיקוד העורף