למרות החזות הקשוחה, ירון תמיד חלם להופיע על במת התיאטרון. בגיל 14 הוא שמע לראשון על פרויקט של עמותת עלם, שכלל השתתפות בחוג תיאטרון. "בתחילה לא מצאתי את עצמי שם, כי היו הרבה צעירים בעייתיים, שהגיעו לחוג לא כי באמת אהבו תיאטרון אלא מסיבות אחרות", הוא אומר.
"ככל שעבר הזמן, התיאטרון עזר לי להיפתח, והשילוב של המשחק יחד עם הסיוע שקיבלתי בעמותה עזר לי לשנות את מציאות חיי. המטרה של הקבוצה הייתה ליצור מחזה שמרכיב בתוכו את כל הסיפורים האישיים של כולם. להוציא מתוכנו, 'החבר'ה הבעייתיים' את המקומות הכי עמוקים שלנו. זה היה תהליך ארוך, שגרם לנו להתקרב אחד אל השני. עד היום אני בקשר עם חלק מהחברים".
כשהגיע לצבא, על אף המצב הקשה בבית, הצליח ירון, בעזרת כוח רצון מרשים, להתגייס לקרבי ולשרת כלוחם, ואף הגיע לתפקיד פיקודי. לאחר שחרורו מצה"ל הוא התקבל ללימודי תיאטרון. לפני מספר חודשים סיים את לימודיו, ומאז הוא משחק בתיאטרון הספרייה.
אמש סיפר שוב ירון את סיפורו המרגש, אבל הפעם בפני אולם מלא בתל אביב במהלך ערב ההתרמה השנתי של עלם. את האירוע ליוו, כמדי שנה, אומנים בולטים כמו ריטה ואלי יצפאן וגם בוגרים גאים של העמותה.
"האגרוף היה נקודת המפנה שלי", הוא אומר. "אותו רגע שבו אמרתי לעצמי לראשונה שוואלה, אני יכול לשבור את תקרת הזכוכית הזו שיש לי מעל הראש. התקרה של הילד הבעייתי שלא מצליח בכלום, זה שתמיד שם שבשוליים. הרגע הזה חוזר בכל פעם שאתה מבין שאולם שלם הגיע ורוצה לראות רק אותך".
התרעות פיקוד העורף