לפני הבחירות האחרונות קרא להקמת ממשלת אחדות לאומית. כשאני שואל אם צדק או טעה, הוא משיב: "אני חושב שצדקתי. אבל לא תמיד כשצודקים, ההתממשות היא על פי הציפיות. לגבי ממשלת האחדות הלאומית שקיימת עדיין, ואני לא יודע עוד כמה ימים, היא מזכירה לי בדיחה אנגלית על נישואים תחת איום של רובה. הרי בממשלה הזאת לא היה רגע של שותפות אמיתית. עודני בעד אחדות. הרי יש לי ותק בעניין הזה, כשבראשית 1973 הייתי בין מקימי הליכוד".
מכובעו של שובל כמדינאי וכדיפלומט ("דיפלומט", כך נקראת האוטוביוגרפיה שלו, שהופיעה לפני ארבע שנים בהוצאת ידיעות ספרים) אני עובר לכובעו הכלכלי, כאחד מבעלי בנק ירושלים - ושואל אותו אם היעדר יציבות שלטונית מאיים על הכלכלה. "היעדר היציבות השלטונית מדאיג, אבל פחות ממה שחשבנו מבחינת הכלכלה, כי הכלכלה יודעת לייצב את עצמה ולהתפתח בלי יותר מדי מעורבות של השלטונות", הוא אומר. "היא חזקה, אפשר לומר. אם בעבר, בימי מפא"י, כשהיו אומרים הון ושלטון, השלטון שלט בהון, היום זה קצת נפרד".
90 שנותיו של שובל, נעים ההליכות וגבה הקומה, אינן ניכרות בו, אם כי הקורונה שיבשה למדי את שגרת יומו הפעלתנית. "אני משתדל לשמור על עצמי ולא יוצא מהבית שלא לצורך, ולמזלי אני יכול לעבוד מהבית", הוא אומר. בכך הוא מתייחס בין השאר לכתיבת המאמרים שלו לעיתונות הישראלית (בין היתר ל"מעריב") והזרה.
"בסך הכל זה זמן מוזר", מוסיף שובל. "הכל מטושטש. היום דומה למחר ומחר למחרתיים. בעזרת הספרייה הגדולה שיש לי כאן אני יכול להעביר את הזמן בקריאת ספרים ובהאזנה למוזיקה קלאסית שאני אוהב, ואין כמוה לתת טעם לחיים. מה שחדש הוא שבמקום לצאת מהבית, כנה אשתי ואני עולים לגג ונהנים מהטבע שסביבנו. פתאום אנחנו מגלים ציפורים שלא הכרנו בעבר ומתפעלים איך שהם תמיד בזוגות. עם זאת, אל חשש. אני לא הולך עכשיו להיות צפר".
התרעות פיקוד העורף