כבר כמה שנים שאבי פרי עוסק בחקר ההיסטוריה המשפחתית שלו בניסיון לפזר מעט מהערפל שאופף אותה. "במיוחד בשנים האחרונות התעורר בי הרצון הזה, התחלתי להתעניין בשורשים שלי", מספר פרי, 67, מנתניה. "השם המלא שלי הוא אברהם־דוד על שם סבא שלי מצד אבי, אברהם דוד ז"ל, שחי באזור זגלמביה בפולין ונספה בשואה. אבא שלי, מאיר פריזרוביץ ז"ל, איבד בשואה כמעט את כל משפחתו הגרעינית, ובסוף הצליח למצוא רק אחות אחת מבין שבעה אחים.
הוא עלה ארצה אחרי הקמת המדינה, התיישב בנתניה והקים עסק לחומרי בניין. גם אחותו הגיעה לישראל, והיינו איתה בקשר מאוד קרוב. פעם אחת שמעתי שהיה לאבא בן דוד בקיבוץ מעלה החמישה בשם אלתר רכניץ, שנרצח ב־1948, אבל מעבר לזה לא ידעתי שום פרטים. סבתא שלי, שנספתה גם היא בשואה, הייתה רכניץ מהבית, ואחר כך הפכה לפריזרוביץ. היא ואבא של אלתר היו אחים. אבא שלי לא דיבר בבית על השואה. הוא נפטר ב־1999, ובשנים האחרונות התחלתי לחטט בעבר".
במסע החיפושים של פרי חלה תפנית דרמטית בימים האחרונים, כשקיבל שיחת טלפון מפתיעה מיונה פריטל מקיבוץ מעלה החמישה. "היא סיפרה שמלאו 75 שנה לנפילתו של אלתר רכניץ ז"ל, בן דוד של אבא שלי, ושעומדת להיות אזכרה. פתאום נזכרתי ששמעתי פעם שם כזה. התרגשתי והרגשתי שזה כמו צו 8, שעליי להתייצב לטקס החשוב הזה.
שרידים בלבד של המשפחה שלנו נשארו אחרי השואה. לשמוע על כל שריד מהמשפחה זה מטלטל, במיוחד כששמעתי מיונה את סיפורו הטרגי של אלתר שהגיע ארצה לפני השואה, היה היחיד שנשאר בחיים ממשפחתו הגרעינית שכולה נספתה בשואה, ובסוף מצא כאן את מותו. יונה סיפרה לי את כל הסיפור, ואף שלא הכרתי בכלל את אלתר, זה חשוב לי. זו עוד חתיכת פאזל בחיפוש המשפחתי שלי".
חמישה מבני הגרעין הזה נרצחו בדצמבר 1937 כשסללו את הכבישים בהרים. שאר חברי הגרעין, כולל אלתר שהיה אחד ממנהיגי הקבוצה, החליטו שלזכרם חייבים להקים את הקיבוץ כאן, על ההר, לא רחוק מהמקום שבו נרצחו".
רכניץ הגיע ארצה ב־1936. "הוא היה דמות מאוד מרכזית, איש משק וחברה, אדם מאוד מיוחד", היא מספרת. "במשך עשר שנים הוא היה דמות מאוד מרכזית פה בהקמת הקיבוץ. אחרי מלחמת העולם השנייה יצא בשליחות 'המוסד לעלייה' לאירופה, אז גם גילה כי כל משפחתו הגרעינית - הוריו, שני אחיו ואחותו - נספו.
באירופה הוא דאג בין היתר לנקודות הכשרה לנוער של תנועת גורדוניה וגאולת ילדי ישראל מידי הגויים. לאחר שנתיים של שליחות חזר ארצה. ב־18 בינואר 1948 הצטרף אלתר לשיירה שהובילה תוצרת חלב מהקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים לירושלים הנצורה. ליד הקסטל הותקפה השיירה על ידי כנופיות של ערבים, ואלתר נפגע במכת האש הראשונה. בשיירה הזו גם היה ברוך בן ישי ז"ל, חברו הטוב של אלתר ואביו של העיתונאי רון בן ישי. ברוך נפצע באותו אירוע, ויום למחרת מת מפצעיו".
עכשיו מלאו 75 שנה למלחמת השחרור, 75 שנה לנפילתו של אלתר, ולא הייתה משפחה שתעלה לקברו. גם כל החברים הוותיקים שלו נפטרו. אני והארכיונאית של הקיבוץ התחלנו לחפש, ועלה שמו של אדם בשם שמעון פריזרוביץ מירושלים, שלפני עשרות שנים היה בקשר עם הקיבוץ בימי זיכרון והקשר עמו נותק".
בשלב הבא העלתה פריטל את הסיפור בקבוצת הפייסבוק "קלוז'ר - חיפוש מכרים מהעבר שלך" בניהולו של סאם זיברט, חוקר פרטי בינלאומי. בעזרת חברי הקבוצה קיבלה את מספרי הטלפון של שמעון וגם של אחיו, אבי. "יצרתי קשר עם שניהם", היא מספרת. "שמעון הכיר את הסיפור ואף אמר כי בעבר אכן היה מגיע לאזכרות.
עבור אבי זה היה מידע חדש שפגש אותו בנקודה מאוד קרובה ללבו, בזמן שהוא עוסק בחיפוש שורשים ולא נשאר לו את מי לשאול. אחרי ששלחתי לאבי את התמונה של אלתר, הוא פתאום נזכר שהתמונה הזו הייתה תלויה בסלון אצל אביו, אבל בזמנו הוא לא קישר בין הדברים".
"הרגשתי שאני חייב להגיע לאזכרה, גם למען הזיכרון של הנופל וגם למען הזיכרון של כל בני משפחתנו שנספו בשואה", אומר פרי. "אלתר גם נפל למען המדינה וגם כאמור היה אחד השרידים הבודדים של המשפחה שלנו. משפחה גרעינית לא נשארה לו, ואחרי שנודע לי כל הסיפור שלו הרגשתי שלהתייצב לטקס הזה זו שליחות שאני ממלא גם עבור בני משפחתי שכבר אינם בחיים. כשעמדתי ליד קברו הרגשתי שאני סוגר מעגל".
התרעות פיקוד העורף