בפתח הדברים אמר: "הבטן מאוד סוערת, זה לא הפיגוע הראשון שאנחנו חווים בגזרה. משפחה, הילדים מתוקים, מאוד, כאלה חמודים. זה קטע שהכול מתעורר אחרי, אבל זו משפחה שהנתינה האינסופית שלהם זה פשוט קטע. רק שבוע שעבר הילדים היו אצלם, הם מנהלים גמ"ח תחפושות כל שנה, גמ"ח ציוד לאירועים. פשוט בלתי נתפס".
כשנשאל פרלמן אם הכיר את הילדים, השיב: "בוודאי, אני מכיר אותם, מגיל מאוד קטן. הלל השתחרר, היה אמור לחזור לישיבה, שירת כסגן מפקד דבורה בחיל הים. יגל היה ילד מתוק כל כך. אנחנו שואבים מהם כוחות. אנחנו בחרנו מתוך מודעות לשרת ביחידה קרבית ולגור בקו הראשון של ההתיישבות, מתוך מודעות מוחלטת כי עם ישראל וארץ ישראל נקנית בייסורים. אנחנו לא הולכים להישבר מהדבר הזה, אנחנו כרגע כאובים אבל אנחנו שואבים עוצמות. אני רוצה להגיד לנוער שחי ביישוב, זו זכות לא רק לספר עליהם אחרי, אלא גם תוך כדי. זו זכות להסתובב עם האנשים האלה ולגור לידם. יש לי מזל ענק שזכיתי לגור ביישוב עם הנוער שחי שם, תוסס, ומתעצם מהדברים האלה".
בסיום השיחה, נשאל פרלמן מה הלל תכנן לעשות הלאה בחיים, ולזאת ענה: "לחזור לישיבה".
התרעות פיקוד העורף