"למרבה הצער, היו אירועים רבי נפגעים בישראל, וועדות חקירה רבות שהתריעו על הצורך בהסדרה באירועים, אך המדינה לא הסכימה לייצר הסדרה - ולכן גם לא מוכנה לאירועי רב נפגעים", אמרה והוסיפה: "אין חוק שמסדיר היערכות כאשר מתרחש אירוע רב נפגעים - בין אם זה אסון אזרחי כמו אסון מירון ובין אם זה טבח ופעולת טרור כמו ה-7 באוקטובר. אין חוק שהוא מנגנון שמתכלל את היום שלאחר האסון, ודואג להקים ועדת חקירה, לדאוג לנפגעים לסיוע נפשי, לפיצויים ולגורמים מלווים - כל זה לא קיים".
בלאו המשיכה ואמרה כי "במסקנות הוועדה הנוכחית, נאמר כי האסון הזה היה ברור מאליו, הכתובת הייתה על הקיר והסוף היה ידוע מראש. על אף כל הסימנים לפני, ההתנהלות הלא מוסדרת בדוחק רב, תוך הידיעה שמגיעים עשרות אלפי מתפללים להילולה - לא דאגו למניעת או להסדרת האירוע".
היא סיכמה, כי "הוועדה זועקת בכל דרך במסקנותיה לדאוג להסדרה ולעצירת תרבות ה'סמוך'. הגיעה השעה להקשיב, ליישם ולהסדיר את החוק - גם את ההיערכות לאירועים גדולים בשביל למנוע הישנות של אסונות כאלה - ושנית, להסדיר את החוק לקראת האסון הבא וטיפול הנפגעים במידה שנמצא את עצמנו באסון הבא. עד שלא תהיה הסדרה של היערכות לאירועים גדולים, מניעה של אסונות - והטיפול ביום שאחרי לאזרחים - נמצא את עצמנו שוב ושוב בחוסר היערכות".
עוד אמרה כי במקרה של אסון המוני, החוק הרלוונטי הוא החוק הרגיל של פקודת הנזיקין - או חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה: "אלו חוקים נקודתיים ולא גורפים והחלטות ממשלה קבוצתיות לאירוע ספציפי. מאחר שאין הסדרה בחוק, מי שמשלם את המחיר אלו הם הנפגעים - אזרחי מדינת ישראל, שנאלצים בזמן אסון ובשעת צרה לקדם טיפול משפטי פרטני לקבוצה מסוימת במקום להתעסק בפצעים ובשיקום".
התרעות פיקוד העורף