שופטת בית משפט המחוזי בנצרת, אוסילה אבו-אסעד, קבעה כי יש לבטל את הצווים המנהליים שהוצא על וילת אירוח בצפון הארץ והמשך הפעלת הווילה כווילת אירוח זאת לאחר שקיבלה במלואן את טענותיו של עורך הדין אלדד בן הרוש ממשרד עוה"ד סרור בן הרוש, וקבעה כי הרשות פעלה בניגוד להוראותיו הדקדקניות שהל חוק ולסמכות המנהלית הנתונה לה במידה והרשות חפצה בהוצאת צו מנהלי האוסר על שימוש בדירת מגורים, עליה לעשות זאת במועדים הנקובים בחוק, ובניגוד לטענת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לצד דחיית עמדת הוועדה, חייב אותה בית המשפט בתשלום הוצאות ושכ"ט עורך דין בגובה 15 אלף שקל.
וילות אירוח באזור הצפון הפכו לעניין שבשגרה ולמכת מדינה, בשל גידול בהיקף התיירות ורצון התושבים המקומיים לפרנסה, מסבים בעלי הווילות את בתיהם לווילות אירוח בניגוד לייעוד המקרקעין האוסרים על הפיכת וילות אלו לווילות אירוח בניגוד לייעוד הקרקע.
הועדה המקומית לתכנון והבניה שאחראית על האכיפה מוציאה צווים מנהליים האוסרים על שימוש במקרקעין כווילת אירוח ולאחרונה אף יצא תיקון 116 שנתן לוועדה סמכות נרחבת להוצאת צווים מנהליים.
הוועדה המקומית לתכנון ובניה הוציאה צו איסור שימוש בבית מגורים לבעלי וילה בצפון המשמשת כווילת אירוח ונופש. לטענת הוועדה, מדובר בבית מגורים הפועל כווילת אירוח בניגוד ליעוד הקרקע.
ניתן להוציא צו מנהלי תוך 30 יום ואם לא מדובר בבית מגורים אז ניתן להוציא את הצו תוך חצי שנה.
מנגד, טען בא כוחו של בעל הווילה, עו"ד אלדד בן הרוש, כי הווילה הינה בית מגורים והשימוש האסור היא ווילה ולכן הייתה הוועדה צריכה הוציא את הצו המנהלי בתוך 30 ימים בהתאם להוראותיו הברורות של החוק ולא כפי שעשתה הוועדה אשר הוציאה מידה את הצו המנהלים בניגוד לסמכותה הקבוע בחוק ולמועדים הברורים בו.
בית המשפט השלום בקרית שמונה כב' השופטת דוניא נאסר קיבל את עמדת הוועדה וקבע כי הוועדה יכולה הייתה לחרוג ממניין הימים המנויים בחוק.
עו"ד הרוש ערר על ההחלטה לבית משפט המחוזי בנצרת שכאמור, בהחלטה תקדימית הפך את ההחלטה של בית המשפט השלום וקבע כי צו איסור שימוש מנהלי בדירת מגורים ניתן להוציא אך ורק בהתאם למועדים המנויים בו ובמסגרת 30 הימים הקבועים בחוק.
בהחלטה תקדימית הפך בית המשפט המחוזי בנצרת את החלטתו של בית המשפט השלום בקריית שמונה, כב' השופטת אבו-אסעד ביטלה את הצווים המנהלים שהוצאו על ידי הרשות במה שהפכה להיות החלטה תקדימית בעלת השפעה ארצית רוחבית אשר מכפיפה את הוועדות המקומיות להוראותיה.
"בעניין טענות המשיבה לעניין חוסר היכולת להוציא צווים מנהליים בנוגע לשימוש אסור בבתי מגורים מפאת פרק הזמן הקצר הקבוע בחוק לאיסוף ראיות וקבלת צווי כניסה מתי משפט, ולטענתה כי יש ללמוד מכך שמגבלת הימים הינה למצב בו עושים שימוש במבנה כבית מגורים, איני סבורה כי יש ממש בטענה זו", כתבה השופטת והוסיפה: "פרק הזמן שהקציב המחוקק ידוע, ואין כל מניעה לאסוף ראיות נדרשות ולקבל צווים מבית משפט בפרק זה. על המשיבה להתארגן ולפעול בהתאם לפרק הזמן הקבוע בחוק. ככל שהמשיבה אינה יכולה לעמוד בפרק הזמן הנקוב, פתוחה בפניה הדרך לפעול בדרכים אחרות הנקובות בחוק התכנון והבניה".
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של משרד עוה"ד סרור בן הרוש לחצו כאן