במסגרת ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים ביום שישי, נערך מחקר מקיף על תפיסת הציבור בנוגע לאלימות בזוגיות ומתי יש צורך בהתערבות חיצונית. המחקר נערך במסגרת מיזם חדש של משרד הרווחה והביטחון החברתי ו"קווים אדומים" הפועלת בארגון "שיתופים", שמובילה שותפות של מעל 120 גופים ציבוריים חברתיים ועסקיים. מתוצאות המחקר עולה כי חלקים בציבור מאמינים כי אלימות שאינה פיזית לא בהכרח נחשבת כאלימות בכלל.
הציבור נשאל מה עמדתו באשר לגבר שמבקש לדעת איפה בת זוגו נמצאת בכל רגע, דורש ממנה להתקשר ולדווח לו איפה היא נמצאת כל הזמן וכועס עליה מאוד אם היא לא מעדכנת אותו. 64% הגדירו התנהגות זו בתור אלימות. 55% סבורים שקבלת החלטות בנוגע לבית רק על ידי אחד מבני הזוג היא אלימות, ו־66% סבורים שמניעת גישה לאמצעים פיננסיים היא אלימות.
הממצאים מצביעים באופן מובהק על כך שנשים מפרשות התנהגויות שונות של גברים כאלימות – במספרים גבוהים מהגברים עצמם. כך למשל, נשים מאמינות כי התניית קיום יחסי מין בשינוי פיזי או התנהגותי (אם תרזי, תתלבשי אחרת וכו') היא אלימות בשיעור הגבוה ב־24% מגברים.
יותר מ־80%, גברים ונשים, סבורים כי השלכת חפצים, דחיפה, התנהגות אגרסיבית, איום בפגיעה עצמית או איום בכלי נשק היא אלימות בין בני זוג.
עוד נשאלו המשתתפים באיזה שלב נדרשת התערבות חיצונית בזוגיות. מעל 50% סבורים שיש לערב גורם חיצוני בשתי התנהגויות בלבד: איום בנשק (89%) או איום בפגיעה עצמית במקרה של פרידה (61%).
יסמין רובין־קופר, מנהלת "קווים אדומים", אומרת: "ראינו שציבור רחב לא מזהה אלימות בזוגיות כשמדובר באלימות כלכלית, בידוד חברתי והתעללות רגשית. עוד ראינו, כי גם כאשר תופעה זוהתה כאלימה, הנכונות לפנות לסיוע הייתה נמוכה בכל הקבוצות החברתיות. אפילו כשמדובר באירוע של איום בנשק, לא כל המשיבים חשבו שצריך לפנות לעזרה".
איריס פלורנטין, סמנכ"לית שירותים חברתיים במשרד הרווחה, מוסיפה: "יש פער בהכרה ובהגדרה של אלימות ושל שליטה בין חלקים שונים באוכלוסייה. יותר מדי אנשים סבורים שזאת לא אלימות, ועל כן דרך ארוכה לפנינו".