באחד המקרים שנתקלה עו"ד צאירי, הורישה אישה את מרבית הונה לחיות המחמד שלה – החתולים שלה. "החתולים היו כמו ילדיה", היא אומרת, "ולכן היא ביקשה לוודא שגם לאחר מותה ידאגו להם. לכן, היא הקצתה 250 אלף שקל ומינתה אדם שיטפל בהם כדי שלא יזרקו לרחוב".
עו"ד צאירי מתייחסת עוד למקרה נוסף, במסגרתו אישה כבת 86 שהשתייכה לתנועה רוחנית, ביקשה שלא יקברו אותה אלא שישרפו את גופתה ושיפזרו את האפר במקום שתבקש. במקרההזה ילדיה התנגדו, פנו לבית המשפט וטענו כי אותה תנועה רוחנית היא למעשה כת, וכי הם דורשים לקבור אותה. ביהמ"ש אכן הסכים איתם והורה על קבורתה.
"יש לכך סייג", מסבירה עו"ד צאירי, "אכן ביהמ"ש אמר שצריך לקבור את האישה, אך הוא גם הוסיף וקבע שבמידה ואנשי הכת רוצים למלא אחר רצונה הם יכולים לעשות כן על חשבונם. זה לא קרה".
"רצונו של אדם – כבודו", מדגישה עו"ד צאירי, "וביהמ"ש מאוד מנסים ושואפים לכבד את רצון המת. במידה והבקשה היא שלא להיקבר בצורה כזו או אחרת אז צריך לכבד גם את הבקשה הזו. יחד עם זאת, דווקא בכל מה שקשור בקבורה והלוויה וכו', כן המשפחה יכולה, בסופו של דבר, לגבור על רצון המצווה. דבר הזה נוגע גם לתרומת איברים. כלומר, גם אם אדם הצהיר על כוונותיו לתרום את איבריו, המשפחה יכולה להחליט אחרת".
לדברי עו"ד צאירי, דוגמא לכך שבתי המשפט מבקשים למלא אחר רצון המת, היא בסיפורו של אדם ש-41 שנה לאחר גירושיו המשיך לתמוך כלכלית בגרושתו. אולם, לאחר מותו ובצוואתו התברר כי הוריש לה 10 אגורות בלבד. האישה התנגדה ונדחתה.
"כמו במקרים אחרים", מסבירה עו"ד צאירי, "גם במקרה הזה ביהמ"ש בדק את רצון המצווה ובחן אם זה היה רצונו. במדינת ישראל חופש הציווי הוא מוחלט וזה החוק במדינת ישראל. בצרפת, למשל, לא ניתן לצוות את כל העיזבון ו-70 אחוז מהעיזבון שייך למשפחה. בישראל זה אחרת, וכל אחד יכול לצוות ככל העולה על רוחו. בתי המשפט תפקידם לא להתערב אלא לוודא את הרצון האמיתי".
התרעות פיקוד העורף