טבעוני, שהתגורר בחולון, הגיע לבית ויצ"ו בתל אביב לפני 25 שנה כדי לפגוש את שני ילדיו, עידן בן הארבע ואביטל בת השנתיים, לאחר שהתגרש מאמם. כשפקידת הסעד יצאה מהחדר למשך מספר דקות, שפך טבעוני על ילדיו חומר דליק והצית אותם. הוא נידון לשני מאסרי עולם לאחר שהודה ברצח. גרושתו הגישה תביעה על סך מיליון שקל נגד הרשויות, בטענה כי התרשלות הגורמים המעורבים גרמה לרציחתם של הילדים.
בגזר הדין, השופטים נתן עמית, ד"ר עדנה קפלן-הגלר ואברהם טל כתבו כי אין מילים שיכולות לתאר את זוועת המעשים שביצע הנאשם. הם ציינו כי מדובר באחד המקרים המבעיתים ביותר שהמערכת המשפטית בישראל, ואולי בעולם כולו, נתקלת בהם אי פעם.
השופטים הדגישו כי כשעיינו בחומר הראיות ובתמונות שהוגשו להם, כולל תמונה של הילדה השוכבת על הרצפה כמו בובה שרופה ומפויחת, "נעשה בשרנו חידודין חידודין וקשה, קשה גם לנו, כשופטים השומעים תיקי רצח מדי יום ביומו, לראות את התמונות המזעזעות ולנסות להבין איך אב יכול היה לבצע מעשה כזה בילדיו הפעוטים, שרגעים אחדים לפני כן שיחקו עמו ונתנו לו חום ואהבה, כפי שרק ילדים קטנים יודעים להעניק לאביהם."
השופטים ציינו, כי למרות המעשים האכזריים והשטניים שביצע הנאשם, הוא לא היסס לומר בבית המשפט: "האובדן שלי הוא בדיוק כמו האובדן שלה. אני בתוכי כבר מת, תנו לי מה שאתם רוצים." הוא הוסיף: "אף אחד לא יקח ממני שהייתי אבא טוב לילדים..." השופטים ציינו כי הם מתקשים להבין כיצד הנאשם יכול היה להעלות על דל שפתותיו דברי שטות כאלה, נוכח מעשיו.
התרעות פיקוד העורף