עובד סוציאלי הורשע באיומים ותקיפה לאחר שאיים על אשתו: "אהפוך אותך לשירה איסקוב"

על פי כתב האישום, התקרית אירעה במהלך ויכוח סביב נושא חיסוני השגרה לפעוטה, אז אמר לאשתו: "אני אומר לך עכשיו, אם אני אדע ואם ייוודע לי שבטעות חיסנת את הילדה הזאת והכנסת לה רכיבים רעילים... זה הסוף שלך". המתלוננת שאלה את הנאשם: "למה תהפוך אותי? תגיד את זה עוד פעם", והנאשם השיב: "לשירה איסקוב". בתגובה אמרה המתלוננת: "אני מאיים על אשתי ברצח", והנאשם הוסיף: "אני אגרום לאשתי להדליק משואה ביום העצמאות ולהרצות בהמון כנסים ולעשות ימבה כסף".

אירוע התקיפה התרחש מספר ימים לאחר מכן, כאשר בני הזוג היו בביתם. במהלך ויכוח על האכלת בתם בלילה, דחף הנאשם את אשתו והרים אותה בכוח, בעוד היא ניסתה להאכיל את הפעוטה.

התביעה טענה כי מדובר באיומים מובהקים כלפי המתלוננת, במיוחד על רקע המתח הרב בין בני הזוג באותה תקופה. לדבריהם, השוואה לשירה איסקוב, שהייתה קורבן לניסיון רצח, היא איום מפורש שאמור לעורר פחד ואימה אצל כל אדם. בנוסף הוסיפה התביעה כי התנהגותו הפיזית של הנאשם כלפי אשתו הייתה לא רק פוגענית, אלא גם מסוכנת, במיוחד בהתחשב בכך שהפעוטה הייתה עדה לאירועים.

מנגד ההגנה ניסתה לטעון כי הדברים נאמרו ב"הומור שחור" של עובד סוציאלי ואדם שמאיים לא בצורה ביקורתית על תהליך שקורה במדינה. עורך דינו טען כי הנאשם חיקה יוטיובר שמבצע מערכונים הומוריסטיים ברשת, וכי לא הייתה לו כל כוונה לאיים או לפגוע באשתו.

לגבי אירוע התקיפה, הנאשם  טען כי ניסה להרגיע את המצב לאחר שאשתו התעקשה להיכנס לחדר הילדה שוב ושוב, ואף טען שהיא זו שהפעילה כוח כלפיו.

השופט גיא אבנון לא קיבל את טענות ההגנה. בפסק דינו כתב כי האמירות "היו ברורות ואינן משתמעות לשתי פנים". השופט ציין כי אמירתו של הנאשם לאשתו שהיא תהפוך ל'שירה איסקוב' הייתה איום חמור: "אין אדם סביר שיכול לשמוע אמירה כזו ולא לחוש פחד".

באשר לאירוע התקיפה, השופט אבנון קבע כי הנאשם השתמש בכוח מופרז, כאשר הרים את אשתו והניח אותה בכוח על המיטה בניגוד לרצונה. הוא הדגיש כי מדובר בהפרה חמורה של גבולות פיזיים, במיוחד כאשר יש עדות של המתלוננת והקלטה שתיעדה את האירוע. "הנאשם היה מודע בזמן אמת לכך שמערכת היחסים בינו לבין המתלוננת עכורה, ולבטח לא כזו שמאפשרת לדבר בבדיחות הדעת על נושא כמו ניסיון הרצח של שירה איסקוב, תוך הקבלתה למתלוננת".

השופט הוסיף: "העובדה שאמירה קשה, מטרידה ומפחידה נאמרת בחיוך, כביכול בבדיחות הדעת, אינה פוטרת את אומרהּ ממודעות מלאה למשמעות דבריו והשפעתם על הנמען, קרי, המתלוננת. לעתים, חיוך קטן ושקט עשוי להפחיד – הכל תלוי הֶקְשר".